חנן כהן מגיב על מכתבי שרשרת ושמועות אינטרנט – מאז 2002
ההסבר:
אכן, האופטלגין הוא תרופה שנויה במחלוקת. בניגוד להפחדות אחרות בנוגע לסכנות העולם המודרני, במקרה זה אפשר פשוט להימנע מהתרופה ולקחת תרופות אחרות לשיכוך כאבים.לקריאה נוספת : חידת אופטלגין: בעולם אסור; בישראל ללא מרשם
המקור:
אודטה פרסמה בכתבה השבועית שלה במעריב על סכנת האופטלגין. כדור שנמכר ללא מרשם רופא ומקובל לקחת נגד כאבים, הביא למותם של אנשים. בתה שהייתה אחרי לידה, לקחה את הכדור נגד כאב ראש ולמזלה בעלה הספיק להביא אותה לבית החולים לפני שאיבדה את ההכרה.כשזה קרה לבתה היא חשבה שזו אלרגיה ומקרה פרטי עד ששמעה מאנשים נוספים שכמעט מתו בגלל הכדור.
ל"דיפירון" שהוא המרכיב העיקרי של התרופה, יש תופעת לוואי חמורה המתבטאת בירידה חדה ברמת הכדוריות הלבנות בדם. הירידה החדה הזו גורמת לפגיעה עד כדי קריסת מערכת החיסון ולמוות מהיר. תופעת הלוואי הזו אינה צפויה ואינה תלויה במינון. לדבריה, אנשים יכולים להשתמש בתרופה זו כל חייהם ולא יקרה כלום, ופתאום, בלי אזהרה מוקדמת, לפתח את התופעה הקטלנית. בארצות רבות השימוש בה אסור או רק במרשם רופא.
העבירו מידע זה לכל מי שיקר לכם.
משככי הכאבים הנפוצים כיום הם:
אקמול, עם סכנה לפגיעה כבדית בנטילת יתר ופגיעה כלייתית במידה זו או אחרת בשימוש ממושך במשך עשרות שנים.
אספירין ונגזרותיו, שגורמים לדמם או פגיעה בקיבה ובכליות במדות שונות. אופטלגין, הינה נגזרת של אספירין עם פגיעה קטנה יותר בכליה או בקיבה.
ישנן תרופות חדשות כיום, מעכבי cox סלקטיבים, (כדוגמת הוויוקס, שהורדה מהמדפים). אלו מונעות את הסכנה בדימומים הקשורה באספרין, או את הפגיעה הקיבתית או הכליתית, אך מסתבר שהן עלולות להזיק ללב.
ישנן עוד תרופות אנלגטיות חזקות, שכרוכות בהתמכרות,אך אין הן קשורות לדיון.
אגרנולוציטוזיס היא ירידה בספירות הדם, בד"כ בשל הפסקה בייצור. הפגיעה יכולה להיות בתאים לבנים (בעיקר) או גם בתאים אדומים. כתוצאה מירידה בתאים הלבנים, נחשף הגוף למחלות שבד"כ הוא עמיד כלפיהן. בד"כ, לוקח מספר ימים עד שהספירות יורדות, מאחר ולתאים הקיימים יש משך חיים מסוים. במידה ואין טיפול, אדם יכול למות מזיהום משני, המתבטא בחום גבוה, וכו,. כיום מטפלים באנטיביוטיקה וחומרים המזרזים צמיחת תאים חדשים, והתמותה ב"ה ירדה.
ישנם מנגנונים שונים לפגיעה בתאי הדם. לעיתים זה כתוצאה מרעל, ואז זה תלוי במינון ובמשך החשיפה. באופטלגין המנגנון כנראה חיסוני, שגורם לרגישות לתרופה, ואז גם כמות קטנה של התרופה יכולה לגרום לאגרנולוציטוזיס.
תיאורי הזוועה של אודטה לא קשורים לאגרנולוציטוזיס. אדם שנופל לרצפה מחוסר הכרה עם נפיחות לאחר נטילת כדור, אינו סובל מאגרנולוציטיזוס, שכאמור מתבטאת בירידה הדרגתית בספירות הדם וזיהומים משניים. אדם זה סובל מתגובה אנפילקטית קשה לכדור. אמנם, תגובות כאלו מצויות גם אצל אופטלגין, אך הם הרבה יותר נדירות בהשוואה לתרופות אחרות וקל וחומר ממאכלים נפוצים כגון בטנים וכדו
השכיחות של אגרנולוציטוזיס כתוצאה מאופטלגין היא מאוד מאוד נדירה. 2 בעיות עומדות לפני מחקרים הבודקים את הקשר הנ"ל. הראשונה, שאנשים שנוטלים אופטלגין, בד"כ כבר לא מרגישים טוב או סובלים מחום, תופעות נפוצות באגרנולוציטוזיס (כך שיתכן והאופטלגין ניתן כבר אחרי שהתחילה האגרנולוציטוזיס). הבעיה השניה, שאופטלגין היא תרופה גנרית המהווה תחרות לתרופות אנלגטיות שפותחו לאחרונה, ואף חברה לא תממן מחקר פרוספקטיבי שבודק תופעות לוואי של אופטלגין.
מתנגדי האופטלגין בד"כ מצטטים מחקרים משוודיה. בשוודיה נערך מחקר אחד מאוד לא איכותי ( – בדק מקרים של אגרנולוציזיס מול מספר מרשמים של אופטלגין, ללא קשר למשך הזמן שעבר מאז השימוש, או אם האגרנולוציטוזיס לוותה בפגיעה בעוד תאי דם מסוגים אחרים, דבר המחשיד שאופטלגין הוא לא הגורם, והעובדה שהסטטיסטיקות במחקר הראו שהציבור בשוודיה נטל אופטלגין גם לא על פי המרשם, דבר מעלה את שכיחות השימוש) שהראה שכיחות גדולה, שיש עליו ביקורת מרובה.
ללא כל קשר, כנראה בשוודיה ישנה שכיחות של אגרנולוציטוזיס . בשנות השמונים נערך מחקר באירופה ובישראל והראה שהשכיחות בשוודיה היא כ-7 מקרים למיליון לשנה. כמעט פי עשר ממדינות אחרות באירופה. המחקר הדגים שינוי תלוי גאוגרפיה הן בשכיחות והן בהשפעה של אופטלגין באותו מחקר הראו גם שבישראל התופעה היא פי 10 יותר נדירה, כ 0.6 מקרים למיליון לשנה, ושלאופטלגין לא היתה השפעה על השכיחות.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/3747087
מחקרים גדולים בפולין ובאמריקה הלטינית, שם נפוץ השימוש באופטלגין, (הרבה יותר מהארץ) מדברים אפילו על מספרים יותר קטנים. כולם מראים קשר כלשהו. מחקר גדול מקיף שיצא ב-2004 מדבר על 0.56 למיליון, והראה שלרוב מדובר בשימוש קבוע למשך זמן ארוך.
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12136373
. בשורה התחתונה, הסיבוך הזה, למרות היותו חמור, הינו נדיר ביותר, והרבה פחות שכיח מסיבוכים של תרופות חדשות, שחלקם לא הפיך
האם ראוי שיצטרכו מרשם רופא? מעל רמת בטיחות מסוימת אין צורך בביקורת של רופא. זה מעלה את יוקר השימוש באופן משמעותי. גם לרופא אין כלי או יכולת לנבא את תופעת הלוואי שהיא לא ניתנת כמעט לניבוי. לחייב אנשים להגיע לרופא על כל כאב ראש, זו הטרחה מיותרת והכבדה על המערכת.
כך שעם כל הכבוד לכתבי הבריאות של ידיעות ומעריב ולמפעלו החשוב של חנן כהן, אינני מצטרף להמלצתו וטוען שאסור להעביר את המכתב הנ"ל. .