חנן כהן מגיב על מכתבי שרשרת ושמועות אינטרנט – מאז 2002
ההסבר:
קיבלתי את התגובה הבאה מחברת הביטוח. מדובר בגירסה מול גירסה ואין באפשרותי לשפוט ביניהן. קיראו ותשפטו בעצמכם.כידוע, בחודשים האחרונים עומדת חברת הביטוח במרכזה של סערה תקשורתית שמנהלת ומתזמנת משפחת גרינשפן, שבתם, שחר, נפגעה בתאונת דרכים קשה. כידוע, מאז התאונה הוגדר מצבה של שחר על ידי מומחה שמינה בית המשפט כמצב של תלות מוחלטת, חוסר תפקוד מוחלט ותפקוד במצב של MCS - מצב הכרתי מינימלי.
ראשית דבר - אין עוררין על העובדות – מצבה של המשפחה בלתי נסבל, קשה ומעורר אמפתיה גדולה. במיוחד בשל העובדה שמדובר בתאונת דרכים שנגרמה על מעבר חציה, ע"י נהג שיכור וחסר אחריות. לא רק זה, אלא שגם התנהלות ההליך המשפטי במישור הפלילי וגישת הפרקליטות ובית המשפט לקצוב למרק פטריק, הנהג הדורס, עונש כל כך מגוחך, מקוממת ומעלה שאלות קשות על אחריותה של הפרקליטות והמערכת השופטת כלפי אזרחי המדינה, שומרי החוק. כאן אמור להתמקד המאבק של המשפחה, לא בחברת הביטוח שלא היתה צד פעיל ויוזם בתאונה, אלא המבטחת צד ג' בלבד.
למרות זאת, במקביל למאבק התקשורתי שקיימה המשפחה כנגד הפרקליטות והנהג הדורס, החל מאבק תקשורתי גם נגד חברת הביטוח, המבטחת אותו.
עד כה, למרות הטענות והביקורת שהושמעה לאורך כל התהליך, נמנעה חברת הביטוח בהחלטה מכוונת לעסוק בנושא. החברה מעולם לא התכחשה לאחריותה הביטוחית, מעולם לא טענה טענות כנגד מעשי המשפחה ומעולם לא הערימה קשיים בטיפול הנדרש בתיק מורכב שכזה ורק הביעה אמפתיה והזדהות.
כידוע, במקרים קשים ומורכבים כמו זה, כשמורכבות מצב הנפגע אינה הולמת "סגירת עניינים" בין הצדדים לבין עצמם, נהוג לנהל את הטיפול בתביעה בין כותלי בית המשפט. חברת הביטוח לא המציאה דרך חדשה שנועדה להקשות. נהפוכו.
בדיונים המשפטיים שהתקיימו עד כה בבית המשפט המחוזי, צידדה כבוד השופטת אסתר דודקביץ בעמדת חברת הביטוח ובנכונותה לבא לקראת המשפחה ולשלם סכומי עתק על חשבון התביעה. השופטת אף תקפה את עורכת הדין של משפחת גרינשפן, על התנהלותה התקשורתית.
כאמור, נמנעה חברת הביטוח מלהתייחס לטענות המשפחה כפי שהושמעו בתקשורת. עד עכשיו.
לאחרונה נודע לחברת הביטוח כי משפחת גרינשפן מעסיקה, לכאורה, בשכר קבוע שנאמד בעשרות אלפי ש"ח איש מקצוע שמבצע עבורם פעילות תוכן אינטרנטית ענפה, שמטרתה הכפשת חברת הביטוח. הפעילות מתבצעת באמצעות יצירת מאות תכנים שלילים שמפורסמים תכופות בעשרות בלוגים ברחבי הרשת. חלקם נפתחו לצרכי המטרה וחלקם עושים שימוש בכלים טכנולוגיים ומערכות קיימות המאפשרות זאת. תכנים שליליים, דפי נחיתה, רכישת מילות מפתח.. מדובר בעלויות עתק שמופנות כנגד חברת הביטוח. בנוסף, ממנפת המשפחה פעילות במדיה החברתית במטרה לפגוע בפעילותה העסקית של חברת הביטוח. אותה חברת ביטוח שאפילו לשופטת בית המשפט אין ביקורת או תלונה על התנהלותה ומידת שיתוף הפעולה שלה.
מידע זה הוא הקש ששבר את גב הגמל וששכנע את חברת הביטוח כי יש צורך אמיתי להתייחס לטענות המשפחה. למרות התנהלותה של תביעה משפטית בין כותליו של בית משפט מכובד. ולמרות גם שעד כה, נשמרה באדיקות זכותה של המשפחה לפרטיות והעובדות האמיתיות לאשורן לא נחשפו.
להלן העובדות והנסיבות:
המשפחה טוענת כי חברת הביטוח מתעמרת בה ומסרבת להעביר לה תשלומים שמיועדים לטיפול בשחר ולרכישת ציוד עבורה.
בפועל, קיבלה עד כה המשפחה מחברת הביטוח מעל 475,000 שח ב-4 תשלומים שכבר נפדו. מדובר ב"תשלומים תכופים" המשולמים בטרם התשלום הסופי בתביעה. תשלומים אלה שולמו במענה לדרישות מפורטות של עו"ד קאופמן, המייצגת את שחר והמשפחה (בין השאר למימון רכישת ציוד וצרכים שונים לדרישת המשפחה).
חשוב לציין שגם המוסד לבטוח לאומי משלם למשפחה קצבאות נכבדות מדי חודש בחודשו ואותם תידרש חברת הביטוח להחזיר למוסד לבטוח לאומי.
בראיונות שנותנת בת המשפחה יעל, נטען כי חברת הביטוח לא מאפשרת למשפחה את הקמת המעלית. כיצד אפשרי הדבר אם הכסף הועבר?
המשפחה טוענת כי חברת הביטוח מבקשת לקצוב את חייה של שחר.
גם טענה זו אינה נכונה בלשון המעטה.
חברת הביטוח הציעה, לשלם את כספי הפיצויים, על ידי תשלום חודשי קבוע (שאותו יפסוק בית המשפט). מדובר במנגנון תשלום ידוע ומוכר, שקבע המחוקק, הידוע כ "תשלום עיתי", אותו תשלם חברת הבטוח לשחר לכל משך חייה, ככל שיאריכו!
עו"ד של שחר, הגב' ענת קאופמן, התנגדה לתשלום עיתי והשופטת הציעה סיום התביעה על ידי תשלום סכום חד פעמי סופי, הכולל את כל מרכיבי התביעה, בסכום העולה על 10 מיליון ש"ח ומבלי לפרט את סעיפי התחשיב שבהצעתה. החלטה מעין זו היא עניין שבשגרה.
יצוין כי עוד בראשית ניהול התביעה, מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום השיקום להערכת נכותה של שחר ולקביעת תוחלת חייה הצפויה. המומחה, ד"ר עופר קרן, נמנע מלהתייחס לנושא תוחלת החיים הן בחוות דעתו והן בשאלות ששלחה לו חברת הביטוח ובחר להשיב כי יש קושי בקביעה וסיווג אבחנות בנושא.
ד"ר קרן, מעצם התמחותו, מאמין בכל ליבו בשיקום. עמדתו זו הוצגה לבתי המשפט בשנים האחרונות ב-3 מקרים דומים (מחוזי חיפה 596/07 אסף פוקס ואח' נגד הפניקס, מחוזי חיפה 506/06 גלטשטיין גרי לייזר ואח' נגד הפניקס, מחוזי חיפה 863/05 רומנו ואח' נגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב). בכל אותם מקרים, החליט בית המשפט כי סירובו של המומחה לסייע בידי בית המשפט בהבנת המצב אינה מקובלת עליו והחליט למנות מומחה נוסף מטעמו.
מאחר וד"ר קרן, בחוות דעתו ובחוות דעת דומות שכתב,בתביעות אחרות, נמנע מלהעריך תוחלת חיים של הנפגע, טוענת חברת הביטוח כי הכרחי שבפני בית המשפט תעמוד חוות דעת מקצועית שתתייחס לסוגיית תוחלת החיים. הדרך המשפטית היחידה לקבל חוות דעת זו היא הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט למינוי מומחה נוסף בתחום. כך נעשה.
יצויין, כי גם למשפחה חוות הדעת אינה תורמת שכן היא אינה מגבה את טענתם כי שחר תזכה לחיים ארוכים של עשרות שנים.
בבקשה שהגישה חברת הביטוח היא נסמכת על עמדה של מומחה רפואי בכיר ועל מחקרים מקיפים וארוכי טווח לפיהם: סטטיסטית, תוחלת החיים של נפגע ראש המצוי במצב כמו של שחר מופחתת משמעותית.
כמו בתביעות אחרות, בהן מצב הנפגע דומה למצבה של שחר, מבקשת חברת הביטוח, כמקובל, כי בית המשפט ימנה מומחה לקביעת תוחלת החיים הצפויה לשחר. המטרה בבקשה היא לקבל מידע שיסייע לצדדים להבין ולהעריך נכונה כיצד נדרש להתנהל בתיק זה.
למרות שהבקשה הוגשה כבר לפני מס' שבועות, רק אתמול בערב נשלחה תגובת משפחת גרינשפן לבקשה והדיון בנושא התקיים הבוקר, יום שלישי ה-22.11.11.
חשוב לנו לציין שוב – חברת הביטוח פועלת עד כה ללא רבב. ללא ביקורת מצד השופטת. מעבירה תשלומים תכופים כנדרש. מנסה למצוא דרכים יצירתיות לסייע פיננסית למשפחה. למרות המפורט כאן, עדיין נמנעת מלחשוף את כל הידוע לה, מתוך הבנה מלאה כי כאבה של המשפחה בלתי נסבל. יחד עם זאת, יש להכיר בעובדות ובמצב המשפטי ולא ייתכן כי יבוצע כנגדה קמפיין מתוכנן, הפורט על נימי הרגש ומסתיר באופן מניפולטיבי את העובדות ואת הפעולות שננקטו.
המקור:
אנחנו בפתח של מאבק חדש - והרי כבר למדנו שזאת הדרך היחידה בה דברים זזים. אנחנו יודעים שלבקש את הקשבתכם ועזרתכם פעם נוספת זה מעל ומעבר, אבל אנחנו נאלצים לעשות את זה בכל זאת. הפעם זוהי מלחמה מסוג אחר, אבל היא נושקת לקודמת - ואולי היא אפילו יותר חשובה, ככה שנשמח לכמה דקות מזמנכם.קוראים לי יעל. יעל גרינשפן. אולי אתם זוכרים אותי, אולי אתם מנסים עכשיו להעלות בדעתכם את הפנים שלי. אולי אתם מצליחים. לפני כמעט שנתיים אחותי הקטנה, שחר, נפגעה בתאונת דרכים. כפי שאמרתי בעבר, ואומר עוד פעמים רבות, ההגדרה לפגיעה של שחר היא אינה "תאונת דרכים". תאונות קורות. תאונות זה חוסר תשומת לב, חוסר מזל, צירוף מקרים, נסיבות. כשאדם שיכור נכנס לרכב, נוהג, בו, ופוצע ילדה בת 12 – תקראו לזה איך שתקראו לזה, רק לא תאונה.
עד לפני שנה ואחד עשר חודשים (לא שנתיים. זה לא יהיה שנתיים אז שזה לא יהיה שנתיים), חיינו חיים נורמטיביים לחלוטין. עד לפני שנה ואחד עשר חודשים, חיינו חיים נהדרים, בעצם. שני הורים, שלוש אחיות, כמה בעלי חיים. ביום אחד, ברגע אחד, בבת אחת, איבדנו את כל מה שהכרנו. את כל מה שהיינו בטוחים שיש לנו. אין לי מילים לתאר את הרגע הזה, את ההתרסקות הזאת. זה פשוט שרגע אחד יש, ורגע אחרי אין. וזהו.
ואין לי מילים לתאר את ההמתנה לגרוע מכל. את המבט על הפנים של הרופאים כשהם מנסים להסביר שאין שום סיכוי. את האופן בו כל טיפה של תקווה נלקחת.
ואין לי מילים לתאר את המלחמה להישאר שפויים. את המלחמה לקום על הרגליים ולהרוויח את אותה התקווהבחזרה. את הקושי בלעמוד מול כל הגיון קיים ולהחליט: אנחנו לא מוותרים. לא שוב.
והלב של כולנו שבור. מרוסק. וכולנו עוד זוכרים את החיים ההם, שהיו לנו עד לפני שנה ואחד עשר חודשים. אבל השאלה היא לא כמה כואב לנו, או מה אנחנו איבדנו. לא חושבים על זה, פשוט כי זה לא משנה יותר. הדבר היחיד שמשנה מאז אותו יום הוא המאבק על החיים של שחר.
המאבק הזה הוא אינסופי. הוא מאבק מסביב לשעון, כשכל כך פשוט להתפתות ולהתייאש. אבל זאת האחות הקטנה שלי. זאת הבת של ההורים שלי. אף אחד לא הולך לוותר על החיים של הילדה הזאת. של אותה ילדה שלא עשתה שום דבר רע. שום דבר כדי לקבל את מה שהיא קיבלה.
לאחר חודש וחצי של חוסר הכרה שחר פתחה לראשונה את עיניה. הלוואי והייתי יכולה לומר ששם הכל נגמר, שהנס התרחש, ששחר קפצה על הרגליים וחזרה לחיים שלה. לצערי, זה לא כך. גם כמעט שנתיים שחר עדיין נלחמת כדי לחיות. עדיין נאבקת כדי להרוויח עוד תנועה קטנה ביד, ועוד סימן מוסכם שבעזרתו תוכל להסביר לנו מה היא רוצה.
כמעט שנתיים מאוחר יותר, שחר עדיין לא מחייכת. היא לא צוחקת, או צועקת, או מדברת בששה טלפונים שונים במקביל, כמו עד לאותו היום. היא מתקדמת, לאט לאט וצעד אחר צעד. היא לומדת לשלוט על הגוף שלה מחדש, וכל יום מתקדמת קצת יותר, אבל כדי שכל זה יקרה, כדי ששחר תוכל להמשיך להתקדם – שחר צריכה לקבל את כל הטיפולים האפשריים. היא צריכה פיזיותרפיה שבע פעמים ושבוע, וטיפולי הידרותרפיה פעמיים. טיפול בעזרת בעלי חיים, רפלקסולוגיה, טיפול בתא לחץ. היא צריכה מכשיר עמידה וכיסא גלגלים מתאים ורכב תואם ומעלית בבית והשגחה 24/7.
לחיים של שחר יש תג מחיר.
תג מחיר שלא רבים האנשים שהיו יכולים לעמוד בו. תג מחיר שאותו אמורה חברת הביטוח של אותו נהג, מרק פטריק, שלקח משחר את החיים שלה, לשלם. חברת הביטוח, שירביט, מסרבת. פעם אותה חברת ביטוח לא הבינה למה שחר בכלל צריכה להיות בבית, למה היא לא מאושפזת במוסד סיעודי וגמרנו, כאילו שחר היא אשפה שנאספה מהרחוב. היום היא טוענת שהיא צריכה לשלם סכום מסוים שיספיק לתוחלת חיים קצרה משקבעו המומחים – כי הרי באמת, מי הם שיגידו ששחר עשויה לחיות חיים מלאים. חברת הביטח מתייחסת אל שחר כמי שמנסה להונות אותם, כמי שאין לה זכות כלשהי לדרוש את החיים שלה בחזרה. היא מתייחסת אליה כמי שעדיף היה בכלל שתמות.
אנחנו לא מחפשים נדבות. אנחנו לא מחפשים אנשים שיצביעו ויאשימו. אנחנו לא מבקשים פיצויים כלשהם כדי לחיות חיי מותרות. כל מה שאנחנו רוצים זה לקבל את מה שמגיע לנו, ופחות. כל מה שאנחנו רוצים זה לקבל את שחר בחזרה. את אותה ילדה שלא שותקת לרגע, שלא נמצאת אף פעם בבית, שעולה לכולם על העצבים. לא יותר. לא פחות. כל מה שאנחנו רוצים זה את היכולתלקבל אותה ככה.
את חברת הביטוח 'שירביט' זה לא מעניין.
נודה לכם אם תוכלו להעביר זאת הלאה על מנת שאנשים ידעו מה המצב והיכן דברים עומדים, ככה שכשאר תחדשו את ביטוח הרכב שלכם - תדעו למי אתם משלמים.
תודה על ההקשבה,
משפחת גרינשפן.
חבל לי לגלות שהפעם, אכזבתם וגורמים לפקפק באמינות של ההמלצות שלכם.
המשפט:"חשוב לנו לציין שוב – חברת הביטוח פועלת עד כה ללא רבב", מצביע על לקיחת צד,למרות שלכאורה אתם לא נותנים המלצה מוחלטת, יש בכך רמז לתמיכתכם בטענות החברה.
אגב, יכול להיות שהחברה היא 100% אבל ההתעקשות שלה בנושא הערכת תוחלת החיים של הבחורה האומללה, כאשר בעצם אין אף אדם שיכול לעשות זאת בצורה אמיתית, אלא רק מישהו שמשלמים לכך וגם אז, ההערכה אינה בטוחה ולא רצוי להסתמך על זה.
התנהלות חברות הביטוח מול מבוטחים זה לא נושא חדש. הלינק
לכתבה הבאה אולי לא רלוונטי במבט ראשון אבל עשוי להעיד על התנהלות כללית של "שירביט" :
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4155936,00.html
אינני מכיר את פרטי הפרשה ואת חברת הביטוח המדוברת.
עם זאת, שמעתי לא פעם ולא פעמיים, כולל ממקורות ראשונים שאני סומך על מילתם, סיפורים שונים ומשונים על דרכם של חברות הביטוח להתחמק או להקטין באופן משמעותי את הפרמיה שהם נדרשים לשלם תוך הפלת האחריות על המבוטח או גורם שלישי.
חברות הביטוח יודעות לגבות בהוראת קבע את פרמיית הביטוח מדי חודש, והמבוטח בטוח שבבוא היום כאשר יזדקק לעזרת חברת הביטוח, יוכל לעשות זאת בקלות. בפועל, בבוא יום האירוע הביטוחי מגלים מבוטחים רבים שלכל סעיף שמופיע בפוליסה יש סעיף אחר שמגביל אותו למקרים מאוד מסויימים שהמבוטח לא יעמוד בו, ומתחמקים באדיבות בית המשפט מתשלום תביעת הביטוח.
במקום לקבל פוליסה מתומצתת וברורה, מקבלים אוסף אינסופי של סעיפים ותתי סעיפים, אשר מצריכים מהמבוטח להיות בעל דוקטורט בכדי להבינם.
לכן אמנם מדובר על מילה של משפחת גרינשפן מול מילה של חברת הביטוח שירביט – אך אני נוטה לקחת את מילתה של חברת הביטוח בערבון מוגבל למול מילתה של משפחת גרינשפן – ועל כן המלצתי להעביר.
שני צדדים למטבע:
אנחנו אוהבים להגיד שלאהבה, לחיים לאהובים שלנו וכו' אין מחיר. אבל מסתבר שיש. יש תג מחיר על קורבנות שואה, יש תג מחיר על נפגעי פעולות איבה וחללי צהל. יש גם תג מחיר לנפגעי תאונות. וכשיושבים ומחשבים את המחיר הזה עולה כאב עצום, כי איך מכמתים לכדי מחיר מישהו שלא אמור להיות לו מחיר?
אני יכולה להבין למה חברת הביטוח מעוניינת בהערכת תוחלת חיים, בעיקר בהתחשב בעובדה שהמשפחה רוצה את הכסף בבת אחת ולא בתשלום חודשי- גם את זה אני יכולה להבין, ההוצאות הראשוניות הן אדירות אם מחשבים את איבוד ימי העבודה וכל הוצאות הלוואי על מזון וכלכלה כשעוד פועלים באוירה כיאוטית לגמרי. ואת זה אני יודעת כי פעם גם אני ישבתי מהצד של יעל גרינשפן, האחות של נפגעת שהיתה צריכה סיוע רפואי ופיצוי מחברת ביטוח. וחברות הביטוח משחקות מאוד מלוכלך במטרה להוכיח כמה החיים של אנשים שווים. לכן, עד כמה שהמכתב של שירביט נשמע מעולה, אני לא יכולה להשאר אובייקטיבית ולהתנתק מהנסיון שלי והכעס האדיר על התפרצויות של נציגי ביטוח וויכוחים על קוצו של יוד במטרה להוזיל קצת את המחיר של אחותי.
עמית, הבעיה הכי גדולה ששחר גרינפשן ומשפחתה לא חתמו על פוליסה דרקונית. הם תלויים בחסדיהם של חברת ביטוח שחתמה הסכם עם איש אחר. אותו דורס שיכור שכבר מזמן גמר את מכסת שעות השירות שלו ויכול להמשיך ולחיות את חייו כאילו כלום.
עצוב.
שרי שוורץ, לא הבנת כלום. הפסקה האחרונה היא חלק מתגובת חברת הביטוח המדברת על עצמה בגוף שלישי ולא המלצת האתר עצמו ולא נקיטת צד של האתר
המסקנה ממה שאני קורא היא שחברת שירביט הביאה מומחה מטעמה אשר מספק תוכלת חיים נמוכה יותר משמעריכה המשפחה. כך שבפועל היא לא מכחישה את טענות המשפחה.
חוץ מזה היא מלינה על הדרך בה המשפחה מתנהלת בתקשורת שזה כבר סיפור אחר. היא אומרת שאכן העבירה כספים עבור המשפחה אבל אין פה איזו רגישות יוצאת מגדר הרגיל לטעמי.
למרות שאהדתי נתונה למשפחת גרינשפן, ולא לחברת הביטוח, אין להאשים את בעל האתר הזה, חנן כהן, במשוא פנים לחברת הביטוח, שכן המשפט "חברת הביטוח פועלת עד כה ללא רבב" הוא של החברה ולא שלו.
לי לא ברור מדוע המשפחה לא הסכימה לתשלום חודשי, ואז לא היתה מתעוררת שאלת תוחלת החיים. לגבי ההוצאות הראשוניות–לציוד וכו'–הן צריכות לבוא בסעיף אחר, לא ע"ח הטיפול היומיומי בשחר.
אני מאחלת למשפחת גרינשפן הצלחה במאבקם נגד העונש המגוכח שנפסק לדורס בתם (לרבות תשלום מעליב של 1000 ש"ח בלבד).
קראתי, ומה שהפתיע אותי מכל, הוא שמשפחת הנפגעת, עסוקה בהכפשת חברת הביטוח בו היה מבוטח הדורס.
שימו לב, הדורס – הפושע, מעבר לעובדה שפגע בבת משפחתה של הכותבת, לא מוזכר.
ואני אומר "נו באמת!".
אין לי שום סימפטיה לחברות ביטוח, אבל יש לי ציפיה שכל בן אדם ידע מהיא אחריות וממי לדרוש אותה.
לא נראה לכם תמוהה שהמכתב מכפיש את חברת הביטוח? האם חברת הביטוח נהגה ברכב שדרס?
האם חברת הביטוח נתנה לאותו דורס את ברכתה לדרוס אחרים?
כמובן שלא!
הסיפור פה מסתכם בכסף, ולדעתי החליטו להכפיש דרכו את מי שיש לו את הכסף, ושאפשר לגרור אותו לתוך הסיפור, ולא את האחראי האמיתי בסיפור.
הלא הכסף צריך להיתבע ממנו, ולא משנה באיזה חברת ביטוח הוא מבוטח.
אם כבר רוצים להתקומם, אז זה לא צריך להיות על חברת הביטוח, שנמצאת שם ופועלת ע"פ "חוקי המשחק", בעיה נובעת מכך ש"חוקי המשחק" לא מתאימים למציאות.
בכל אופן, ליבי עם המשפחה, ומאחל להם בהצלחה בדרכם שלהם.
אני חושב שחברת הביטוח אינה כה תמימה. מניסיון ישן שלי מול חברה זו בנושא אחר , מתברר שהם פועלים בכל דרך להורדת ההתחיבויות שלהם , לכן באם תראו יחס כוחות של מפשחה נפגעת מול חברת ביטוח שמנסה רק לצמצם הוצאות ובדרך כלל לא רואה את הנפגע (מדוע בכלל נגשים לבית משפט – באם היו הוגנים היו סוגרים את התביעה ללא שופט והליך אורך ומייגע ויקר למשפחה ו"זול לחברה . בכל הכתוב כאן אין כדי לשנות דעתי שהמשפחה צודקת וכנראה היא "חכמה " והולכת גם דרך תקשורת חברתית כדי למנוע הצלחות לחברת הביטוח.
מענין באם חברת הביטוח תבטח שוב את הנהג הדורס שיחזור לנהוג , !! ??
כתבה נוספת המותחת ביקורת על "שירביט".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4306227,00.html
אני חושב שיש מקום לשנות את ההמלצה ל"לא להעביר", ולו משום שהמכתב הופץ לפני יותר משנה, וחזר להסתובב עכשיו, כשברור שהוא לא מעודכן.