טקסט לאחר בחירות המיוחס לדויד גרוסמן (המלצה - לכאן ולכאן)

ההסבר:

הטקסט מופץ כשהוא מיוחס לסופר דויד גרוסמן. הייחוס לדויד גרוסמן היה בטעות. למעשה כתב אותו אביב מסינגר. בדף הפייסבוק שלו, מסינגר מסביר את מקור הטעות.

מסינגר כתב את הטקסט בהשראת דברים שאמר דויד גרוסמן בראיון ליוני לבנה במדור הספרות של ידיעות אחרונות, 5.9.2014.

"כל פעם שאני הולך להפגנה או צריך לכתוב מאמר פוליטי, אני חושב על האיש הזה שעמד שנים והפגין נגד מלחמת וייטנאם מול הבית הלבן. שנים, כל יום שישי. עמד שם את השעתיים שלו, עם שלט כזה. בסוף ניגש אליו איזה עיתונאי ושאל אותו במין גיחוך, 'תגיד לי, אדוני, אתה באמת חושב שתוכל לשנות את העולם?' והוא אמר, 'לא, אני רק מוודא שהעולם לא ישנה אותי'. לפעמים, זה המקסימום שאפשר לייחל לו במצב כל כך מעוות כמו המצב שלנו".

בגלל שהטקסט שלו היה צמוד לזה של גרוסמן, ייחסו אותו בטעות לגרוסמן. הטעות תוקנה אבל ממשיכים לייחס את הטקסט של מסינגר לגרוסמן.

המקור:

יש רגעים ומצבים בחיים של אומה, כמו בחיים של אדם, שאתה מוצא את עצמך עומד ומשתאה. ואתה לא מבין איך זה קרה, ומי חשב ככה, ואיך זה ייתכן.

ואתה מנסה לגייס הסברים מתחומים שונים, הסברים של כלכלה, וחברה, ואנתרופולוגיה, ופילוסופיה, ופסיכולוגיה, ובסוף אתה שוב לא מאמין איך זה ייתכן.

ואתה עומד מול הדברים כמו מול תופעת טבע, נגיד מבול או צונאמי, ויודע שככל הנראה יש לו הסבר, אבל הוא לא חשוב כרגע, וצריך עכשיו לנסות להתמודד עם השבר.

ובכל הזמן הזה אתה חוזר ומבין שאולי ניסית, אבל אין לך באמת שליטה על מהלך הדברים, או יכולת להשפיע על אף אחד אחר. שאתה בעצם יכול להחליט רק על עצמך, ועל הדרך שלך להגיב, לחשוב, להרגיש ולומר.

אז בעקבות יום הבחירות הזה, שנראה כמו התחלה או המשך של אסון, אני מבטיח לבדוק יום יום את עצמי, לראות ששום דבר מהלך הרוח הרע הזה לא יידבק אלי. לא מהגזענות, או הניצול, לא מהרוע, או הכוחנות, לא מהטמטום או הראייה הצרה.

ושאמשיך, אולי אפילו כמו ילד, להאמין שיכול להיות פה צדק, ושויון, ושקט, ושלום בין אדם לאדם, ובין עם לעם.

ואפילו אם הנבחרים שלי לא מאמינים בזה, והממשלה שלי לא עושה את זה, אני אנסה להגיע לזה, בדלת אמותיי הקטנות.