על בית הנשיא השני, מר יצחק בן צבי (המלצה - לא להעביר)

ההסבר:

ביררתי עם יהודה כסיף והוא מחברו של כל הטקסט, כולל המכתב שלכאורה נכתב על ידי אבא אבן. מדי פעם, כאשר מבקש כסיף למחות על אדם או אירוע באקטואליה, הוא מחבר טקסט כזה או אחר ושולח לחברים. לפעמים הטקסטים זוכים לתפוצה רחבה ואנשים חושבים שהם אמיתיים. זו הפעם השניה שטקסט של כסיף מופיע כאן ב"לא רלוונטי". בפעם הקודמת זה היה מכתב עלום של אלברט איינשטיין מעיזבונו הגנוז של דוד בן גוריון אשר הותר לפרסום כמעט אחרי 70 שנה כנדרש בחוק.

המקור:

[ למקרא המאמר הדן בגורלם של 350,000 שקלים חדשים, אשר הוקצו על ידי אוצר המדינה ל"שיפוץ בית ראש הממשלה בירושלים, לקראת ביקורו הצפוי של נשיא ארה"ב, מר דונלד ג' טרמפ" , ואשר הוצאו בחלקם על עבודות שעלותן לא מוסברת ובחלקם על עבודות שבוצעו בבית משפחת נתניהו בקיסריה ( ראו מאמר ב"YNET" שנכתב על ידי איתמר אייכנר ביום 30 מאי 17 ) נעצבתי אל לבי. ]

נכנסתי לארכיון בית האזרח הראשון, ושוטטתי לי לתומי מבקש לנסות ולהבין את הסתום והבלתי ניתן להבנה.

לתדהמתי, הוביל אותי החיפוש המכוון בעקבות מסמך נדיר שהוכן היכן שהוא בסוף חודש ספטמבר שנת 1956, ממש לפני הבחירות לנשיאות בארה"ב. הבחירות בהן זכה דוויט ד. אייזנהאואר בכהונתו השנייה. על המסמך הופיע ציון בכתב יד ובעט אדום "להשמיד?" משמע מקבל המכתב התלבט האם להשמידו או להשאירו.

מסמכים אופוריים רבים מספרים את סיפורה של מלחמת סיני ורובם ככולם עוסקים בשתי המעצמות הזרות שהיו פעילות באזור: בריטניה וצרפת. מסמכים בודדים ממש עוסקים במעצמות האחרות: ארה"ב ובריה"מ. מחמת מוזרותו של המסמך, נראה שהוא נקבר בין הררי התעודות וניירות-העמדה ומעולם לא התאוורר על שולחנם של חוקרי ההיסטוריה. אולי משום שלא עסק בבריטניה ובצרפת, שושבינות המבצע דאז, אולי משום שהתעלם לכאורה מהעניין העצום שגילתה ארה"ב של אותה תקופה בנפט שמקורו במדינות ערב, ואולי משום שכך עלה בגורלו - לחלוק את גורלן של דמויות היסטוריות חיוורות מעט שאורם של המנצחים הגדולים מעיב על קיומן.

המסמך שמצאתי הינו מכתב מאת אבא אבן, נציגה של ישראל באומות המאוחדות אל מר דוד בן גוריון, "הזקן" האגדי. מחמת העניין הרב שמעלה מסמך זה, מצאתי לנכון להביאו בהשמטות אחדות, פה ושם. השמטות, שאינן פוגמות בהבנת הנקרא...

המהדיר.

------------------

אישי - פרטי

למסירה אישית

יום ראשון,

י"א תשרי תשי"ז

16 ספטמבר 1956 למניינם

לכבוד

ח"כ דוד בן גוריון,

ראש הממשלה

שדרות קק"ל

תל אביב

דוד שלום וברכה

אני מקווה ששלומך ושלום רעייתך פולה בטוב וכי ילדיך כולם בקו הבריאות. מכתבי זה נשלח אליך על ידי שליח וידידי שזיכיתיו במצוות "שליחי מצווה", והוא מסווג בסווג "אישי-פרטי" משום שהוא אינו עוסק בנושאי מדיניות ודיפלומטיה PER SE אלא בנושאים אישיים שהצנעה יפה להם.

ברשותך ארשה לעצמי להיות מעט "צבעוני" ולעיתים אפילו קצת ישיר, מתוך שתי הנחות יסוד:

האחת היא הביטחון המלא שלי שתוכן המכתב יישמר בליבך מבלי שתשופנו עין זר.

והשנייה - שהמכתב יושמד מיד, או בסמוך ככל הניתן, למועד קריאתו.

אני מדגיש זאת משום שאני סבור שעליך לדעת מכלי ראשון את התרשמותם של אורחי המדינה רמי הדרג מהאירוח לו הם זוכים במדינתנו הצעירה. מאחר שנחשפתי לאחרונה לעדות מכלי ראשון להתרשמות כזו, אני מזדרז להביא דבר דבור על אופניו לאוזניו של אדוני.

לא למותר לציין כי במסגרת המפגשים החשאיים שנערכו לקראת מבצע XXXX

[מבצע מוסקטר, הוא מבצע קדש, או מערכת סיני, י.כ.] יזמתי את ביקור אינקוגניטו של הגנרל ד.ד. אייזנהאואר בירושלים למפגש קצר איתך ועם לסקוב וטולקובסקי. לאחר שיחתנו האחרונה בה בקשת לבדוק תמיכת הממשל בוושינגטון בקואליציה [בריטניה, צרפת, ישראל - י.כ.] במיוחד בתקופת מערכת בחירות נשיאותית.

מתמצית סיכום הפגישה שהגיע אלי לניו יורק הבנתי כי גם ישראל גלילי השתתף בפגישה. טוב עשיתם. אחרי הכול מדובר במהלך מלחמתי רחב היקף מאז הסתיימה מלחמת העולם וראוי היה שסוסים ותיקים ירסנו מעט את הרמכים הצעירים הנוטים להתפרץ....

נסיעתו של הגנרל אייזנהאואר, במיוחד בתקופת טרום בחירות נשיאותיות, נעטפה, מטעמים מובנים מאליהם, במעטה חשאיות עבה ביותר. לכן קיבל הבית הלבן את הצעתי וצרף לפמליה את הגברת מימי ג'. אייזנהאואר, רעיית הנשיא. בפגישותיי בבית הלבן טענתי, וטענותיי התקבלו והוערכו מאד, כי במקרה ומסע הנשיא ידלוף בצורה זו או אחרת, דפ"א לנמק את ביקור הנשיא האמריקאי בירושלים תהיה "ביקור מטעמים דתיים עמוקים שלו ושל רעייתו" ולשם כך טוב שהגברת הראשונה אכן תהיה לצידו.

הביקור הנשיאותי המתוכנן היה אמור להיות קצר מאד, תכליתי ודחוס בפגישות רמות דרג בעלת חשיבות ראשונה במעלה. אולם, מובן מאליו ששהות נשיא אמריקאי ורעייתו בירושלים בירתנו לא יכול היה לעבור, גם אם הביקור כולו סודי וחסוי, בלי מפגש עם מקבילו בישראל - משמע עם נשיא המדינה , מר יצחק בן צבי ורעייתו. לפיכך תוכננה ארוחת ערב בערב שבת , בביתו של הנשיא יצחק בן צבי בצריף המפורסם שברחוב אלחריזי 17 בירושלים.

כיצד עבר הביקור שם אספר לך בהמשך מכתבי, אולם כדי לרסן כבר עתה את המתח אומר, כי מיום שובו מהגיחה הסודית מאד למזרח התיכון, לא פסק הגנרל אייזנהאואר לחייך, וכי אנשים שמעו אותו אומר לא אחת "זה לא ייאמן! זה פשוט לא ייאמן!" בלי שלמשפט זה יהיה קשר כל שהוא לנושאי השיחה בהם הוא היה עסוק באותה שעה או לאירועים המדווחים לו.

"מזכירת מספרות " (פורום הרכילות הנשית המגיע אל סוזי שלי מתחומי הבית הלבן - א.א.) מדווחות כי הגברת הראשונה של ארה"ב, הגב' מימי ג'. אייזנהאואר נצפתה לאחרונה לא אחת בוכה ללא כל סיבה ונאנחת עמוקות. בתוכניות טלוויזיה העוסקות בבישול הדגישה הגברת הראשונה את חשיבותו של הלימון לתזונת האדם ... נושא שקודם לביקור בישראל לא עלה כלל ועיקר.

אני מרשה לעצמי לשער במידה רבה של ביטחון שתגובותיו של הנשיא ותגובות רעייתו הן הדים לאותו ביקור ברחוב אלחריזי 17.

להלן קטעים מתוך דו"ח כתוב ששלח הנשיא אייזנהאואר לראש ה-CIA, לראש ה-FBI וליו"ר הקונגרס ואשר צילומו הגיע לידי בדרכים שהשתיקה יפה להן (1956):

כותב הנשיא אייזנהאואר:

"...נחתנו בשדה התעופה הבריטי בלוד וכבר במסלול חיכו לנו מכוניות אטומות חלון. מחמת אופיו החשאי של הביקור לא נערכו טכסים רשמיים. לא היו דגלים, צפירות, אזעקות או אופנועים של המשטרה ולכן השיירה הקטנה שלנו לא משכה תשומת לב. הכול יכול היה להיות טוב ויפה אלא שהמכוניות היו לוהטות אחרי המתנה של יום בשמש הלוהטת ולכן נאלצנו לנסוע בחלונות פתוחים. התברר לנו כי אין בכך חשש כי אין אדם המזהה אותנו ברחוב...."

...הכביש לירושלים צר מאד ומטפס בתוך ואדי בין מורדות הרים מיוערים מאד. מקום אידיאלי לחסום את הדרך לעיר ולהביאה במצור... בצידי הדרך זיהיתי שרידים של רכבים משוריינים שנורו ונשרפו. הכביש צר, מפותל מאד ועמוס תנועה לכן נוצרו מספר פקקי תנועה בגלל משאיות עם צרכי בניין שהשתרכו לפנינו...

... בבואנו אל העיר התפלאנו על התנועה הדלילה בעיר, שמארחינו קראו לה "בירת המדינה החדשה ". לשאלותינו הבהירו לנו המארחים כי מדובר בערב שבת ולכן ממהרים האנשים לביתם לקיים ארוחת חג...

...נדהמנו למצוא את עצמנו ברחוב צר... לפני צריף מסוג "בית קטן בערבה" (אני משוכנע, דוד, שאתה מכיר את ספרה של לורה איינגלס ויילדר משנת 1935. אם אינך מכיר כתוב לי ואשלח לך את העותק שהיה לי בילדותי א.א.)... לשאלתי :" האם מדובר בפינת מחבוא או מקום מסתור כל שהוא, ענה לי מלווי בצחוק: "לא. כאן בית הנשיא השני של מדינת ישראל, מר יצחק בן צבי..." אכן שמעתי בעבר על המוזרות הזו אך לראותה בעין הוא סיפור שונה לחלוטין.

הבית נמצא על קרקע פרטית שרכש מר בן צבי מכספו במחצית שנות העשרים. כיון שלא היה באפשרותו לבנות בית על המגרש, ניצל בן צבי את היותו חייל משוחרר. הבית מורכב משני צריפים אוסטריים שנלקחו על ידי הצבא הבריטי כשלל מלחמה אשר אוחדו יחד לצריף אחד בן שישה חדרים בו התגוררו משפחת בן צבי עם שני ילדיה, ובזמנו גם הוריו של מר יצחק בן צבי והוריה של הגב' רחל ינאית רעייתו...

... בפתח קידמנו זוג אנשים מבוגרים מאד אשר חיבקונו בחום וזרזונו להיכנס לביתם. תחילה חשה מימי מעט לא בנוח בבית הצנוע ןהנזירי, אולם גברת בן צבי הסבירה כי השמש עומדת לשקוע, וברצונה לערוך איזה טכס מתחייב...

... עמדנו ארבעתנו סביב השולחן הערוך נאה והמכוסה מפת שולחן לבנה עליו עמדו ארבעה נרות בפמוטי נחושת. גב' בן צבי הושיטה למימי צעיף עשוי אריג עדין ודק, ואף היא כיסתה את ראשה בצעיף דומה. היא הדליקה זוג נרות ובירכה עליהם בשתי ידיה כשמימי מחקה אותה... אחר כך מילא הנשיא כוסית ביין אדום וברך על הכוסית ... הטכס הקצר הסתיים במבטים רוויי דמעות שנעצו השניים בתמונת קצין טיס צעיר שהייתה תלויה על הקיר ממול. הבנו מיד כי זו תמונת בנם שנפל בקרב...

... בדרך כלל לא מקובל להביא בן משפחה לארוחה רשמית. אבל במקרה זה , נוכחותו של בנם הגיבור רק הוסיפה לקדושת האירוע...

אחר כך התיישבנו ליד שולחן רחב ידיים שתחתיו היה פרוש שטיח בדואי עשוי צמר גמלים. בקצה החדר נפתח פתחו של חדר התבשיל הקטן. כאשר לרגע הבחין הנשיא במבטי הנודד לעבר המטבח, צחק וטפח על השולחן. נעצתי בו מבט תמה. הוא שב וחייך והרים את שולי המפה. דלת המטבח שימשה כשולחן...

גב' בן צבי קראה למימי למטבח, ושתי הנשים הביאו את הארוחה הצנועה והטעימה לשולחן. סעודת השבת כללה מנת דגים, מרק ומאכל בשרי כל שהוא. לא יכולתי להפסיק לאכול את הלחם היהודי , הוא החלה המתוקה, שהוגשה לשולחן. מימי חשה התעלות מיוחדת. כך אמרה לי לאחר מכן. "גב בן צבי דחקה בי לטעום מסיר המרק שעמד על הפתיליה, כדי שלא יהיה מלוח מדי לטעמו של הגנרל" סיפרה ??ימים. אני שוחחתי עם מר בן צבי והעליתי מספר נושאים שהשתיקה יפה להם. גב' בן צבי הסתובבה אלי ושילחה בי מבט נוקב. כאן הבנתי את קטעי הרקע שהכינו לי שירותי הביטחון לקראת הביקור. הגב' בן צבי עדיין הייתה לוחמת מחתרת קשישה שעיניה הכחולות שיגרו מבטים חדים ונוקבים.

בסיום הארוחה ביקש הנשיא להראות לי את הסליק בבית בו החזיקו השניים עדיין מוטות ברזל ששימשו להגנה בפני כנופיות פורעים. "השבח לאל שתקופה זו חלפה" ציינה במאור פנים הגב' בן צבי.

הנשיא בן צבי הוציא מחדר הספרייה גדוש הספרים את "כתר ארם צובא", אותו ספר תורה בן אלף שנה ויותר שהובא מדמשק. ידי רעדו כאשר נגעתי בדפי הקלף הכתובים עברית. חשתי כמי שקיבל לידיו את הברית לראשונה.

... ארוחת הערב היהודית, הזמירות שזימר לרגע או שניים הנשיא בן צבי בין מנה למנה והחדר הצנוע והקסום באותו צריף פשוט למראה, הפכו לחוויה שיקשה עלינו לשכחה...

את הערב סיימנו בשתיית כוס תה לוהט בלימון עם קוביות סוכר, כמנהג יהודי רוסיה. גברת בן צבי הגישה לשולחן עוגה שאפתה במו ידיה... הסתכלתי סביבי כלא מאמין. איינשטיין, פרוייד ואופנהיימר מצד אחד ובן צבי מצד שני... שרידי היהודים במחנות שראיתי באותה מלחמה ארורה, ולוחמים יהודים בקבוצים... צריף ובו ספר תורה בן אלף שנים.

כאשר נפרדנו לשלום, הושיטה הגברת בן צבי לרעייתי שקית ובה כמה לימונים. "שמרי לך את מטפחת הראש. בשדה התעופה עלולה להיות רוח חזקה" הסבירה . "ובאשר ללימונים קיבלתי חצי ארגז מקיבוץ גבעת ברנר", הסבירה, "הלימונים טריים וריחם נפלא" ...

.... נפרדנו בצער רב מהזוג שנופף לנו בידיו כאשר התרחקו המכוניות במורד הרחוב...

מיהרתי לפגישה הסודית עם ראש הממשלה והגנרלים של הצבא הישראלי. כשנכנסנו לפגישה סיפרתי להם כי אני בא מארמון נשיא מדינת ישראל. הכול צחקו. "ארמון, בודאי, בודאי. "

"ארמון!" התעקשתי . "ארמון!" ואכן היה זה ארמון.

עד כאן קטעים מהמכתב. את הקטעים היותר ביטחוניים העברתי בנפרד בדואר דיפלומטי.

דוד ידידי. בהכירי את הצריף בו מתגורר מר בן צבי, אני יכול להעיד כי הצניעות והענווה השורים בו נעימים פי כמה וכמה ממספר ארמונות מלכים בהם ביקרתי במסגרת תפקידי כנציג מדינת ישראל בארגון האומות המאוחדות. אין לי ספק שנשיא המדינה ורעייתו עשו דבר מה שהיטה את ליבו של נשיא ארצות הברית אלינו, ואולי אוירא דקודשא של ירושלים הוא שעזר כאן ?

אני מבקש לאחל לך חג שמח לקראת החג המתקרב ולדרוש שוב בשלומה של רעייתך פולה. שמענו כאן שחשה מעט גריפה לאחרונה. אני מקווה שתזכה לבריאות טובה במהרה.

בברכת חברים חמה,

אבא אבן.

נ.ב.

אולי צריכים בכל אופן לדאוג לשולחן אוכל נפתח ראוי לשמו? אפשר להיכנס ל"משביר" או לבקש מקיבוץ "רמת רחל". נדמה לי שהעניין הזה עם הדלת של המטבח, מעולה ככל שיהיה הוא כבר קצת ...איך לומר... פאסה, הלא כן ?