נהלי השרות הפסיכולוגי בנוגע למתבגרים טרנסג'נדרים (המלצה - לא להעביר)

ההסבר:

האימייל הזה שקרי ומזיק. הוא שקרי כי הוא מצטט בצורה מעוותת את המסמך של משרד החינוך. הוא מזיק כי הוא מניח שטובת ההורים חשובה מטובת הילדים.

בסוף המכתב ישנה התייחסות להתאבדות להט"בים. התנגדות הורים לבחירת המגדר והמין של ילדיהם/ילדותיהם מגבירה את סיכוייהם להתאבד. אני בטוח שהורים לא היו רוצים שילדיהם/ילדותיהם יתאבדו.

בקשר ליידוע ההורים. סעיף 5.2 (שיח יועצ.ת/פסיכולוג.ית עם הורים לנער.ה המבקשים לשתף את ההורים בנטייה המינית או בזהות המגדרית) מתחיל כך:

"הרווחה הנפשית של נער.ה בתהליך של חשיפת הנטייה המינית או הזהות מגדרית קשורה במידה רבה מאוד לתגובת הסביבה ובפרט ההורים.בתהליך זה יש לשאוף ככל הניתן לשתף את ההורים מתוך הנחה שתמיכת ההורים היא גורם הממתן את ההשלכות השליליות שעלולות להתעורר במהלך תהליך היציאה מהארון."

יחד עם זאת, בהמשך, הכותבות מתייחסות לאפשרות שתגובת ההורים עלולה להזיק לנערים'ות ומתחילה כך את הפסקה:

"באם את.ה חש.ה כי תהליך חשיפת הסוד להורים עלול לגרום לתגובות של אלימות, הרחקה מהבית וכו'"

מכאן, שבית הספר והגופים המטפלים מחויבים לטובת הילדים'ות והנערים'ות וגם להגן עליהם'ן מפני תגובות מזיקות של ההורים.

בקשר לטענה על מחקרים. הכותב'ת לא ציין'ה מחקר מסויים.

במאמר The Clinical Irrelevance of “Desistance” Research for Transgender and Gender Creative Youth נכתב:

השיעור הגבוה כביכול של "דחיות" בקרב צעירים טרנסג'נדרים זכה לעניין ציבורי בשנים האחרונות. מאמר זה מסביר מדוע דאגות מכך שילדים טרנסים ישנו באופן גורף את דעתם מאוחר יותר אינן מוצדקות, ומראה שמחקר דחייתיות אינו מציע סיבות הגיוניות להתנגד או לדחות טיפול המאשר מגדר.

במאמר Defining Desistance: Exploring Desistance in Transgender and Gender Expansive Youth Through Systematic Literature Review נכתב:

סקירה זו מדגימה את המחסור במחקר מונחה השערות איכותי שקיים כיום ומציעה כי אין להשתמש יותר בהתנגדות בעבודה קלינית או במחקר. מעבר זה יכול לעזור למחקר עתידי להתרחק מניסיון לחזות תוצאות מגדריות ובמקום זאת להתמקד בסיוע בהפחתת מצוקה מ-דיספוריה מגדרית.

בקשר לנתוני ההתאבדות, לא ברור לי מאיפה מגיע הנתון "פי 17" אולם מוסכם שדחייה של החברה את בחירת המין והמגדר של צעירים מגבירה את סיכוייהם להתאבד.

במחקר הקשר בין קבלת הזהות המגדרית לבין שיעור נמוך יותר של ניסיונות אובדניים בקרב נוער טרנסג'נדרי וא-בינארי נכתב:

נמצא קשר חזק בין ירידה בשיעור הניסיונות האובדניים לבין קבלה משפחתית, בהשוואה למשיבים שלא חוו קבלה מסוג זה.
בהתאם לכך, נמצא קשר חזק בין חוסר קבלה לבין עלייה בשיעור הניסיונות האובדניים.

מכתב כמו זה, השולל את הבחירה המגדרית של ילדים ונוער על ידי הוריהם, לא מפחיתה את הסיכוי להתאבדות אלא מגדילה אותו.

הפצה של מכתב זה ודומיו מפחיתה את הסיכויים של ילדים ונוער להתבגר על פי בחירתם ומסכנת את חייהם.

המקור:

הורים שמו לב:

לפי נהלי השרות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך לטיפול בילדים ומתבגרים בעלי טענות טרנסג'נדריות, בית הספר יבצע את הפעולות הבאות ללא ידיעתכם:

- שינוי כינוי גוף בכל גיל (פנייה לבן כבת, ולבת כבן).
- שינוי מין במסמכים הרשמיים לבקשת הנער/ה, מגיל 15.
- לינה משותפת ושימוש בשירותים של בני המין השני.

אם ההורים לא משתפים פעולה, בית הספר מחוייב להמשיך לקבל את הטענות הטרנסג'נדריות ולפעול בלעדיכם.

בית הספר מחוייב לנקוט בגישה מאששת. כלומר, כאשר ילד טוען שהוא מרגיש ילדה, בית הספר מחוייב לקבל את הטענות.

מודגש כי כל הנ"ל חל גם על ילדים ולא רק על מתבגרים.

שימו לב שמחקרים מראים שדיספוריה מגדרית נעלמת מאליה ב-90 אחוז מהמקרים ככל שהנער/ה מתבגרים. אחוז שצונח אם מבצעים אישוש מגדרי.

שימו לב שאחוז ההתאבדויות בקהילה הטרנסג'נדרית גבוה עד פי 17 מאותה אוכלוסייה אשר לא ביצעה את הניתוחים והמעבר המגדרי.

הורים קחו אחריות ופקחו עיניים על הנעשה בבית הספר.

קראו את המסמך בעצמכם, והפיצו !!!!!

המסמך:
https://meyda.education.gov.il/files/Shefi/miniutumeniatpgia/Mitve_Lahatab.pdf