ההסבר:
באתר ויקיפדיה, בחלק על ילדותו של פוטין, לא מוזכר הסיפור ואין עדות לכך שולדימיר פוטין היה ילד עני. בנוסף לכך, היחסים בין רוסיה וישראל לא כל כך טובים. עדות לכך הוא הנשק שהרוסים מספקים לסוריה שהיא אויב מוצהר של מדינת ישראל.המקור:
היה זה לפני מספר שנים, בעיצומו של חג החנוכה. בעיר 'מוסקבה' שברוסיה נערכה מסיבת חנוכה גדולה לקהילה היהודית, אותה כיבדו הרב בערל לאזאר שליט"א – רבה הראשי של רוסיה עד היום, ונשיא רוסיה – מר ולדימיר פוטין.הרב הראשי נשא דברים במעלת ימי החנוכה, ולאחריו כיבדו את הנשיא לשאת דברים במעמד הקהל הרב ששרר במקום.
פוטין נעמד לדבר והפתיע את הנוכחים:
"שמעו נא יהודים, ברצוני לספר לכם מעשה אמיתי שהיה כאן ברוסיה, אשר אני מכיר את כל פרטיו עד תום.
באחת השכונות התגוררה משפחה עניה – זוג הורים וילד אחד קטן. ההורים עבדו קשה לפרנסתם מבוקר ועד ליל, כשהילד שלהם היה חוזר לבית ריק ובודד עד שההורים ישובו לבית. רעב ובודד ישב בבית קטן ואפל, חסר מעש וחסר שמחה, עד אשר ישובו ההורים ויתנו קצת אוכל לפיו.
והנה, בשכונתם התגוררה משפחה יהודייה צנועה וטובה, אשר בכל פעם שראו את הילד הקטן מחכה בודד בבית, הם היו ניגשים אליו ושואלים אותו האם יש לו מה לאכול. ברוב המקרים הוא היה עונה בשלילה, ומיד הם היו טורחים בשבילו ומארגנים לו אוכל חם וטעים, ללא שום בקשה או תמורה.
בשבתות וחגים של היהודים, הם היו מזמינים אותו לביתם והיו דואגים לו למעדנים ובשרים, והכל מתוך יחס טוב, ולב רחב החומל על השני ומחפש כיצד להיטיב לו.
כך במשך תקופה ארוכה הפך הילד הגוי לבן בית בביתם, אשר היה מקבל מנה מכובדת כשאר בני הבית. גם כשראו אותם יהודים שבגדו של הילד קרוע, הם דאגו לתת לו בגד חם ונעים בקור הרוסי. הילד הזה לא ידע כיצד להודות להם, הם פשוט הצילו את חייו כל יום מחדש.
עשרות שכנים גויים שידעו זאת לא התייחסו אליו כלל, ורק המשפחה הזאת שדאגה לשני, ופקחה עיניים לראות מה קורה סביבה הצילה את נפשו האומללה".
ואז סיים הנשיא פוטין בחשיפה מרעישה ואמר: "יהודים יקרים, רוצים שאגלה לכם מיהו אותו ילד עני ומסכן שהיהודים האירו את חייו?", ואז המשיך ואמר: "זהו אני בעצמי... ואינני יכול לשכוח לעולם את האכפתיות והדאגה שדאגו לי היהודים.
עד היום צלצל באוזניי הניגון של ברכת נטילת ידיים, 'המוציא' וברכת המזון שבירכו בני הבית כשהייתי משתתף איתם בסעודות שבת וחג.
אינני שוכח לכם יהודים יקרים את הטובה שעשיתם איתי, אני נשיא המעצמה רוסיה, ועל כן היחסים בינינו הם כה טובים, והכל בזכות האכפתיות לאחר ולמסכן!", חתם פוטין בהתרגשות.
[מתוך הספר "משכני אחריך" - הרב ראובן אלבז שליט"א]
מצווה גדולה להעביר את הסיפור המרגש ❤ הזה הלאה...
ייתכן שיש בסיס לסיפור על ילדותו של פוטין
There were Orthodox Jewish neighbors who sheltered and fed him in the St. Petersburg slums where he grew up;
https://www.jpost.com/opinion/putin-and-the-jews-544905
https://www.kolhazman.co.il/77684
מתוך תחקיר שערך "גלובס" לגבי פוסט שהצמיד את הסיפור הזה לתמונה שלפוטין בוכה, ובתחקיר ראיינו את הרב בערל לאזאר המקורב לפוטין, עולה שסיפור המסגרת בדוי, אבל התוכן האוטוביוגרפי כנראה נכון (לפחות לפי דבריו של פוטין):
כשלאזאר שמע מאיתנו על הפוסט המרגש עד דמעות של פוטין, הוא אמר: "לכל סיפור בעולם יש זקן, והזקן הולך וגדל עם הזמן. פוטין לא אמר את הדברים בכנס מרכז היהודי במוסקבה. זה לא היה ולא נברא שהוא דיבר על זה באותו כנס. אבל כן היו פגישות של פוטין עם מנהיגים יהודים ורבנים מחו"ל שבהן הוא דיבר על זה. רק לפני כחודש היינו בפגישה עם ראש הקונגרס היהודי העולמי ופוטין הזכיר את הסיפור הזה והוא סיפר אותו גם בפגישה שנערכה עם רבנים מכל העולם".
מה שמעת במו אוזניך שפוטין מספר?
"הסיפור מאוד פשוט – פוטין גדל בזמן הקומוניזם, תקופה שבה השלטון חילק דירות בין כמה משפחות. כל משפחה קיבלה חדר בדירה המשותפת, והשירותים והמקלחת היו משותפים. פוטין גדל בדירה כזאת ומשפחתו חלקה אותה עם משפחה יהודית. הוריו של פוטין היו אנשים מאוד פשוטים, הם היו חוזרים הביתה מהעבודה מאוחר מאוד, וכשפוטין היה חוזר מבית הספר, הוא היה נכנס לשכנים שהיו יהודים שומרי תורה ומצוות. המשפחה הזאת עזרה מאוד לפוטין בילדותו. הם לקחו אותו לקניות למשל, וכשהיו יושבים בסעודת שבת, פוטין היה יושב איתם. כך שזה נכון שהמשפחה היהודית דאגה לו.
"היה לפוטין קשר מאוד חזק למשפחה הזאת והוא חוזר ואומר שהערכים שהוא ראה שם, ערכים משפחתיים וערכים בכלל, עשו עליו רושם מאוד חזק. הוא סיפר שהוא זוכר למשל את הגפילטע פיש שאכל איתם ואיך האבא היה יושב ולומד תלמוד אחרי סעודת השבת".
אפשר לראות את הסיפור המדויק ממקור ראשון בסרט הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=i-SgcKeKvqQ
קצת מוזר שאתה מתעקש להשאיר 'לא להעביר' בשעה שמציינים לך בתגובות להסרטה של הרב לאזר שמספר בקולו את הסיפור.