חנן כהן מגיב על מכתבי שרשרת ושמועות אינטרנט – מאז 2002
ההסבר:
בשנת 1970 בנימין נתניהו שירת בצבא ביחידה יחסית סודית (סיירת מטכ"ל) ואני לא יכול לחשוב על סיבה שבגללה יתפרסם איתו ראיון. בנימין נתניהו התחיל להתפרסם בציבור לאחר מותו של אחיו, יוני, בשנת 1976. נתניהו גדל בבית רוויזיוניסטי ולכן קיים סיכוי קלוש ביותר שבנו יבחר בקריירה פוליטית לא במפלגת ימין. כמו כן, לא מצאתי איזכור לקיומו של מגזין בשם "אנשים חושבים" מאיזושהי תקופה.המקור:
אם ארוץ אי פעם לראשות הממשלה, ארוץ מטעם מפלגת ימין. זה הקהל המטומטם ביותר במדינה, יורקים עליהם והם חושבים שזה גשמי ברכה.ב. נתניהו
מגזין "אנשים חושבים" 1970
לא רק זה דלא רלוונטי ומופץ כרעל בכל הקבוצות פיסבוק . האיש בתמונה עם שיער מלבין כבן 45 . בו בזמן שב 1970 ביבי היה עול ימים חייל בסדיר. בנוסף על זה שלא היה מגזין כזה. ב 1970 לפני יום כיפור המערך בשלטון ללא עורערין הימין חלש ומוחלש בראשות בגין. עוד לא היו כמעט מצביעי ימין…וביבי בטח עוד לא חשב על פוליטיקה
היה ירחון בשם "מחשבות" שיצא ע"י IBM ננערך בידי צבי ינאי. כל הגליונות נמצאים באתר, לא מצאתי שם את נתניהו (או ראיונות עם פוליטיקאים בכלל)
זה גם מאוד מזכיר משהו שרץ ברשת לפני הבחירות הקודמות לנשיאות בארה״ב ב 2016 שהיה פייק ניוז:
“If I were to run, I’d run as a Republican. They’re the dumbest group of voters in the country. They believe anything on Fox News. I could lie and they’d still eat it up. I bet my numbers would be terrific. – Donald Trump, People Magazine, 1998”
Back in the 2016 it was all over Facebook. And sounded real to many of us. But it was fake news.
בשנת 1996 השיק איש העסקים תד אריסון שבועון בעל שם זהה, במתכונת דומה[4]. בן דודו של אריסון, משה שלו, החזיק 20% מהמניות ושימש כמנכ"ל העיתון. שירותי ההדפסה וההפצה של העיתון סופקו על ידי קבוצת מעריב החזקות. בינואר 2000, בעקבות מותו של אריסון, נמכר "אנשים" לאלי עזור לאחר שצבר הפסדים ולא היה רווחי[5]. באותה עת גם הגישו "אנשים" ו"מעריב החזקות" תביעות הדדיות על חובות שנותרו על שירותי הדפסה ("אנשים" מצידו טען על גביית יתר של "מעריב")[6]. תחת בעלותו של אלי עזור הודפס "אנשים" מדי שבוע בתפוצה של כ-80 אלף עותקים, חולק בחינם בנקודות שונות והכנסותיו היו מפרסום בלבד[7].
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_(%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9F)
בחירות 'ישירות' לראשות הממשלה נערכו בישראל רק בשנים 1996-2001. גם הבלטה אישית של הניצבים בראשות המחנות נעשתה רק החל מבחירות 77. בשנת 1970 הבחירות היו מפלגתיות באופן מובהק והדרך לראשות ממשלה עברה בהכרח דרך מנגנוני המפלגות השמרניים והמסורבלים והיכולת להרכיב קואליציה. איש לא השתמש אז בישראל בבטוי 'לרוץ לראשות הממשלה'. גם הפילוח המגזרי [עדתי וכלכלי] בין המצביעים היה שונה לחלוטין מהקיים היום. שכבות עניות לא הצביעו ל'ליברלים' רוב עולי ארצות ערב לא הצביעו ל'חרות'. לא בכדי 66 מהמנדטים היהודים הלא דתיים ניתנו אז למפלגות שמאל ורק 32 למפלגות 'ימין' שיצגו אז בעיקר ישוב ותיק בורגני. לגח"ל שהיתה ה'ימין' המרכזי אז – לא הייתה כלל הזדמנות 'לירוק על מישהו' ולמעט מעורבות כמעט סמלית בממשלת האחדות של 67 לא נגעה במושכות השלטון. מעב רלכך, מדוע שיראיין מישהו חייל אנונימי מיחידה סודית ועוד בשנים בהן היו נענשים בחומרה הן המראיים והן המרואיין על דברים שכאלה?