מכתב המחנכת של רוצח ענת פלינר ז"ל (המלצה - לא להעביר)

ההסבר:

מישהו אולי פינטז שהמחנכת שלו תכתוב מכתב כזה. בדקתי. לא היא חיברה אותו. את הכשלים הלוגיים במכתב תוכלו לפענח בעצמכם.

המקור:

לא אחנך יותר רוצחים !
זהו מכתבה של המחנכת של רוצח ענת פלינר ז"ל , שנשא בליבו את הסוד משך שנתיים , על רצח שביצע , למול עיני בניה , בפתח ביתה , בערב אחד , מצוייד בכפפות ובסכין ...

אני המחנכת של הנער הזה , גזוז תלתלים ונבון ,
זה שישב בקצה הכיתה וחרץ לשון
ובשיעור התעמלות רץ והזיע
ומבחנים הוא רשם ורבות גם הצליח , בתיקו כלי רצח היו .
ובמחשבותיו לא פעם עברו זכר קולות בכייה של אשה צעירה דקורה בין ידיו המגואלות .
אני המחנכת של הנער הזה מצהירה בזאת : כי לא אחנך יותר, לעולם ,
את המוסיקה שאהב לא הכרתי ,
לשיחה עמוקה עימו לא הגעתי ,
כיצד מבלה הוא את שעות הפנאי שלו לא ידעתי ,
ספק אם הוריו ואחיו , שכניו וחבריו ידעו .
מה אנחנו יודעים על החיים של אחרים ?
איזו יומרה , מ-ח-נ-כ-ת ,
האם אני צריכה הייתי לשנן באוזניו , כי רצח , הוא רצח , הוא רצח ,
האם לא הארתי לפניו בפנס הרחוב
ערכים : עזרה לזולת , איכפתיות , שירות צבאי , מדינה , דילמות התנהגות נאותה , קצת נימוס ,
שעכשיו זה לא סוד הפנס ברחוב כבוי , הערכים אם ישנם עוד , מנופצים , מתגוללים , מתבוססים בדמה של אשה .
מיהי כף היד הרשעה הזו שאחזה סכין ?
מיהן הידיים שיוצאות לבילוי כל שישי , חמושות באולרים , וודקות , נרגילות , סמים ושאר מרעין בישין ...
מה אנחנו עושים לאותן הידיים בשלבי החינוך ?
עד כמה קצרות הידיים שלנו
לחנך , להוביל , למנף , לטפח , לבנות ... לא עוד -
יותר , אני מבטיחה , לא אחנך רוצחים !
לא אבטח בחיוך הציני הקטנטן , שמא מתחתיו חבוי סוד ,
שמא מתחתיו חבויה גופה ,
מעשה אסור ,
מעשה נבלה ,
ועד שדמם של החפים מפשע לא יבער ,
פנסי הרחוב יישארו כבויים , ריקים מסמלים , עירומים ...