תחקיר: מותו של מוחמד א-דורה היה הצגה פלשתינית מבוימת, בחסות המדיה הצרפתית (המלצה - לא להעביר)

ההסבר:

אין לי שום דרך לדעת אם התחקיר המופץ או תחקירים אחרים שנעשו, נכונים. אני ראיתי בטלוויזיה את אביו של מוחמד והוא נראה כמו אב שאבל על מות בנו.
לעומת זאת, יש לי כמה דברים להגיד על הרקע של סוג כזה של מכתבי שרשרת. הדיון בשאלה האם הילד מוחמד א-דורה נהרג מכדור ישראלי או פלסטיני (או שלא נהרג בכלל) גורם להסחת דעת מהמצב שגורם למותו המיותר של הילד הזה ושל עוד הרבה ילדים אחרים. כמו כן, השמצת העיתונות היא כלי ידוע בשימושם של אלה המנסים להתעלם מהמציאות שעליה מנסה העיתונות לדווח. כדאי גם לשים לב שהסיפור הופיע באתר חדשות המסווג כ"שמרני", או בעברית מדוברת, ימני.

המקור:

הישראלים לא יכלו לירות על הילד עקב מחסום פיזי גדול שחצץ בין עמדתם לבין מיקום הילד ואביו".
תחקיר עיתונאי ממושך שהתפרסם בצרפת מסיק כי מותו של הילד א-דורה היה הצגת תיאטרון רחוב פלשתינית מבוימת, בדומה להלויות המבוימות בג'נין והאשמתה של ישראל במותם 3000 פלשתינים, בעת שמספר האמיתי היה רק 52.
העיתונאי ג'רארד הובר אומר כי מכיון שכדורים ישראלים לא יכלו לפגוע בילד א-דורה, השאלה הגדולה היא האם הילד מת בכלל.
המגזין Whistleblower של ה World Net Daily בו מתפרסמת הגירסה האנגלית של התחקיר הצרפתי, מצטט תאורים של העיתונאים אמנון לורד הישראלי וסאמי אל-סעודי הפלשתיני, אודות הסצנה הנרחבת בצומת נצרים שבמהלכה נהרג כביכול הילד.
לורד מתאר סצינת קרב מבויימת הכוללת לוחמים פצועים ואמבולנסים מיללים המשחקים לפני קהל צופים מריע בשעה שבמאי הסרט המאולתר מצלמים מחדש "טייקים" נוספים.
סימוכין לכך מוצא המגזין בדיוחיו של אל-סעודי המגלה כי "כמעט כל הבמאים הפלשתינים לקחו בהתנדבות חלק זה או אחר במשימות המלחמתיות, בכפוף לאמתלה הרישמית לפיה עלינו (הפלשתינים) להשתמש בכל האמצעים האפשריים, כולל פיברוק והונאה, כדי להלחם בטנקים ובמטוסים שיש לאויב ולנו אין. סוכנות הידיעות הרשמית שלנו דווחה על 300 הרוגים ופצועים בצומת נצרים ביום הריגתו של הילד, כביכול. רוב הצלמים שם היו פלשתינים. הם לקחו ברצון חלק בטבח, וצלמו סצינות בידיוניות באמונה שהם עושים זאת מתוך פטריוטיזם. סיום מוצלח של סצינה זכה לצחוקים ומחיאות כפיים של הקהל".
לא יאומן, אומר ג'רארד הובר, כמה אנשים צלמו בנחת את קרב נצרים ב 30 לספטמבר 2000. חלקם עמד במרחק שלא עולה על 10 מטרים ממקום התקרית של א-דורה.
ה"ראשס" (חומר הגלם המצולם) מלא באי התאמות מפתיעות. ילדים מחייכים כשהאמבולנסים חולפים. פצוע פלשתיני מתמוטט ושתי שניות אח"כ מגיע אמבולנס לפנותו לביה"ח.
נראה כאילו הגעתו היתה מתוזמנת, הנהג ידע היכן עומד ליפול הפצוע, או שהמתין לאות כניסה בפינה הימנית העליונה מחוץ לשדה הצילום. (יש סצינה כזאת בכתבה של France 2) בוידאו-קליפ אחר שומעים קריאה פלשתינית "זה פלופ (כישלון), אנחנו צריכים לעשות הכל מהתחלה".
עוד יותר מדאיגה, אומר ה Whistleblower, היא העובדה ש France 2, ארגון החדשות שפרץ עם הידיעה על הריגתו של הילד בידי הישראלים, מסרב בתוקף לחשוף את כל חומר הגלם שצולם בידי צלמו הפלשתיני. לדוגמא, הכתב צ'ארלס אנדרלין יוצר הכתבה המקורית על הירי בילד, טוען ש France 2 מעסיקתו מחזיקה בצילומי גסיסתו של הילד, שהושמטו על ידו מהכתבה מסיבות אתיות כיון שהיו מזעזעים מידי לצפיה.
עד היום, טוען הובר, לא הוכח האם מוחמד א-דורה חי או מת.
בנתיים, עד היום, כל תחנות הטלויזיה בצרפת מסרבות לשדר את סרטה של הבמאית הגרמנית אסתר שפירא "3 קליעים וילד - מי הרג את הילד א-דורה", שמועמד לפרס סרט הטלויזיה הדוקומנטרי הטוב ביותר בגרמניה. גם הוא מסיק שהישראלים לא הרגו את הילד. למרות שהיא מבינה מדוע הפלשתינים אינם מעונינים בחקירה נוספת, תוהה שפירא מדוע במערב כה מתנגדים לחקירה מושלמת ומוצקה של האירוע.
גם הסופרת הצרפתית נידרה פולר שתרגמה את התחקיר הצרפתי לאנגלית עבור ה Whistleblower תוהה אודות התנהגות המדיה הצרפתית. "מובן שהפלשתינים לא יאפשרו חקירה של הראיות שבידהם. מכל מקום France 2 איננה הפלשתינים. זאת תחנת טלויזה ציבורית במדינה דמוקרטית, והובר מציג קייס משכנע באשר לאפשרות קנוניה מצדה של France 2. איך אפשר שהם יסרבו לשתף פעולה עם החקירה? במידה ואין להם מה להסתיר, האם אין זה אינטרס שלהם לבסס ולו במשהו את טענתם? האם המדיה האמריקאית תשב בשקט ותרשה לשאלה גדולה כל כך להשאר נעולה בקופסא? במידה ו CNN ירמו, האם פוקס ניוז יגבו אותם? ובכן, זה מה שקורה בצרפת".
האמת היא, אומר הובר בתחקיר, כי הילד שנראה על המסך אינו מת, אלא משחק פני מת. מה באשר להלוייתו של מוחמד א-דורה? "גופת ילד פגועה באופן קשה הוצגה ע"י הרופאים של ביה"ח שיפא בעזה. אך לא היתה זאת גופתו של הילד שנראה בכתבת הטלויזיה".
הכתבה הסנסציונית בת 5000 מילה, שכותרתה "האם מות הקדושים של מוחמד א-דורה הוא מיתוס של המדיה?" מתפרסמת במהדורת מרץ של המגזין האמריקאי.