הנה לכם סיפור אמיתי מהימים האחרונים...

6 קציני מילואים צעירים, מיחידה כלשהיא בצבא, הגיעו לצפון בצו 8 כדי להגן על

ארצנו המופגזת...לילה. ישנים על מזרונים מתחת לסככות על החול. לא נוח, לא כיף.

3 דקות משם, אכסניה פשוטה עם מיטות ללילה. האכסניה ריקה. אין אורחים. לא,

הבעלים לא הציע במקרה עזרה...

מגיעים ששת החברה לבעל האכסניה, ומבקשים ללון את הלילה. אומר להם הבעלים 300

שקל ללילה לחדר . וזה בהנחה...

בלית ברירה, מסכימים החיילים, כי בכל זאת מעדיפים מזגן ומיטה על חול...

לוקחים חדר אחד. במהלך הלילה, יש משמרות. החיילים מתחלפים, החברה ששמרו, הולכים

לישון בחדר, במקום החברה שישנו.

אני חוזרת, אין אנשים באכסניה שנראים לעין... הם לא מפריעים לאיש. רק רוצים

מקום נוח לשים את הראש.

בבוקר, מתעצבן בעל האכסניה: שילמתם רק 300 שח והשתמשתם יותר...מה לעשות שצריך

לקום באמצע הלילה??? אני בטוחה, שכל חייל היה מעדיף להישאר בחדר...

החיילים מסבירים לבעל האכסניה שהלילה הם שמרו עליו...אם שכח...

אז אני אומרת- לחיי העם הזה! וכמה טוב שהוא כזה, שהוא כזה...

ואם אי פעם תגיעו לרגע, תפתחו ת'דלת... זה יכול להיות גם הבן שלכם...

נ.ב. שם האכסניה: בית הארחה רקפת (אני, כבר לא אגיע לשם...)

כתבה: אחות של אחד הקצינים...ואנא, תעבירו הלאה...

עוד מקרה של השמצה אנונימית מכוערת נגד עסק ודוגמא לתרבות ה"מגיע לי". דיברתי עם רוני שלומי, מנהל כפר הנופש רקפת שעליו נכתבה ההשמצה. כפר הנופש נמצא דרומית לכרמיאל ובכלל לא ליד שום גבול ולא ליד בסיסים צבאיים. רוני הוא תושב נהריה והיה עם משפחתו במקלט. כפר הנופש היה סגור באותו הזמן בגלל המלחמה. אחד האנשים התקשר אליו ושאל אם יש חדר בשביל כמה חיילים. הוא שלח במיוחד את אחד העובדים שלו לפתוח את החדר. הם שהו בחדר יומיים שלמים. הם כנראה נעלבו שהוא ביקש מהם תשלום ובתמורה למאמץ והנכונות שלו הופץ המכתב המכוער. מעניין אם גם את האוכל שהם קנו באיזה שהוא סופרמרקט הם ציפו לקבל בחינם בגלל שהם קצינים גיבורים שמגנים על המדינה.