פרויקט שהוצג ביריד המדע

בפרויקט זה היא לקחה מים מסוננים וחילקה אותם לשני תצורות

אחת הורתחה במיקרוגל והשנייה הורתחה בסיר.

אחרי הקירור היא השתמשה במים להשקות שני עציצים

היא חשבה כי המבנה או באנרגיה של המים עלול להשתנות בחימום במיקרוגל

כפי שהתברר, אפילו היא נדהמה לראות את ההבדל, לאחר מספר ניסויים של חברי הכיתה שלה הם קיבלו את אותה תוצאה.

זה כבר ידוע במשך כמה שנים שהבעיה אינה נמצאת רק בקרינה , אלא איך המיקרוגל משחית את ה-DNA במזון, כך שהגוף לא יכול לזהות אותו.

מיקרוגלים אינם פועלים בדרכים שונות על חומרים שונים. מה שאתה מכניס במיקרוגל סובל את אותו הליך ההרסני . מיקרוגלים מתסיס מולקולות וגורם להן לנוע מהר יותר ויותר. תנועה זו גורמת לחיכוך אשר משפיע על מבנה החומר . זה התוצאות ויטמינים, מינרלים נהרסים, חלבונים נוצר חומר חדש בשם תרכובות radiolytic, דברים שלא נמצאים בטבע.

אז הגוף עוטף אותו בתאי השומן להגן על עצמ מהמזון המת או שהוא דוחה אותו מהר. תחשבו על כל האמהות המחממות חלב במכשירים "הבטוחים". מה לגבי האחות המחממת לחולה עירוי ובטעות הוא הרג אותו כאשר הדם נכנס מת. אבל כולם אומרים שזה בטוח. ההוכחה ההפוכה היא בתמונות של צמחים חיים מתים!

האתר Snopes דיווח על המכתב הז כבר בשנת 2006. Microwaved Water - See What It Does To Plants מישהו החליט לתרגם את המכתב לעברית ובימים אלה הוא התחיל להסתובב בישראל. עורכי אתר Snopes חזרו על הניסוי והפעם הצמחים שהושקו במים שחוממו במיקרוגל לא מתו. הטענות שבמכתב לא סבירות מבחינה מדעית. לדוגמא, קרינת המיקרוגל משפיעה רק על מולקולות המים ולא על המולקולות האחרות ולכן לא יוצרות תרכובות רדיוליטיות.

התגובה שלי על הסרטון נגד צריכת חלב ומוצרי חלב עורר את כעסם של אנשים המאמינים שחלב מזיק לגוף. הם טוענים ש"אלפי מחקרים מוכיחים שחלב מזיק".

הנה דוגמה לאופן שבו מידע ממקורות מדעיים מתעוות בדרך לשם שכנוע עצמי ושכנוע של אחרים.

אחד הקישורים שפורסמו אצלי בתגובות הוא לדף בפייסבוק דורשים הוספת אזהרה על חלב פרה מפני נזקי הבריאות (כמו בסיגריות)

שם מצאתי קישור עם התיאור "הרווארד טוענים שחלב מסרטן, למה מדינת ישראל ממשיכה להפיץ מידע שיקרי שמסרטן את כולנו? מי מרויח, מי מפסיד?"

הידיעה שאליו מפנה הקישור היא Harvard Declares Dairy NOT Part of Healthy Diet

בידיעה אין קישור לאתר של אוניברסיטת הארוורד. אם היה קישור אפשר היה לבדוק בקלות את המידע.

חיפוש קצר הביא אותי לדף באתר של אוניבסיטת הרווארד שאליו מתייחס המאמר. כותרת הדף היא  Calcium and Milk: What's Best for Your Bones and Health

בדף כתוב:

At moderate levels, though, consumption of calcium and dairy products has benefits beyond bone health, including possibly lowering the risk of high blood pressure and colon cancer.

זאת אומרת, שמדעני אוניברסיטת הארוורד, לאחר סיכום הייתרונות והחסרונות בצריכת חלב, טוענים שצריכה מתונה של חלב דווקא מועילה לבריאות.

זוהי רק דוגמא אחת. נתקלתי בעוד הרבה כאלה.

אני לא מנסה לגרום לאף אחד לשנות את אמונותיו.

לעומת זאת, אני ממליץ לסמוך רק על ידיעות על מידע מדעי עם לינק למקור כדי שתוכלו לאשר בעצמכם את נכונות הפרשנות.

כפי שהוכחתי לכם כאן, עושים עליכם הרבה מניפולציות.

מסתובב קישור לסרטון בשם "מישהו עדיין מאמין לפרסומות של שטראוס ותנובה?". קראו את התגובה כדי להבין למה אני לא מפרסם כאן את הקישור אליו.

התגובה הראוי לסרטון הזה היא "אין תגובה". תגובה אליו תיתן לגיטימציה לטענות המופיעות בו. הטענות בו (ובכמעט בכל תעמולה שוללת חלב)  לא מבוססות מדעית וכוללות בעיקר הפחדות. לכן צריך לא להגיב לטענות ולא להעמיד תגובה לכל טענה. הציטוט הבא מהספר "מעימות להידברות" מאת דבורה טאנן הוא ההשראה שלי ל"אין תגובה":

נחישותנו לחפש את האמת על ידי קרב בין שני צדדים מובילה אותנו לאמונה שלכל שאלה יש שני צדדים – לא יותר ולא פחות: אם שני הצדדים יקבלו פורום שבו יוכלו להתעמת זה עם זה, כל המידע הנוגע לעניין יוצג, ושני הצדדים יציגו את טיעוניהם המשכנעים ביותר. … האמונה שלכל סיפור יש שני צדדים יכולה לדחוף סופרים או מפיקים [בתקשורת] לחפש "צד שני", ונוכלים היוצאים בשקרים בוטים זוכים לבמה בדיונים ציבוריים. זוהי אחת הסיבות לתופעה המשונה של הכחשת השואה. מכחישים, כפי שמראה פרופסור דבורה ליפסטט מאוניברסיטת אמורי, מצליחים לזכות בסיקור טלוויזיוני ובדיווח בעיתוני הקמפוסים כשהם נוטלים לעצמם את תפקיד "הצד השני בעימות." הופעה בדפוס או על מרקע הטלוויזיה נוטה להעניק לגיטימיות, וטענות חסרות ביסוס עוטות הילה של אמת אפשרית. ליפסטט מראה כיצד מכחישי השואה מערערים על עובדות היסטוריות מבוססות, דבר המאפשר לגורמים אחרים, סבירים יותר, להטיל ספק בעובדות מוכחות נוספות. … התיחסות מתמשכת ל"צד השני" מובילה לאמונה שלכל נושא יש צד שני – וכתוצאה מאמונה זו אנשים מתחילים להטיל ספק בקיומן של עובדות מכל סוג שהוא.

רוב האתרים שמציגים את הרשימה כבר נפלו מהעומס, אבל הצלחתי להשיג מחברים את הקובץ הנ"ל, עם מספרי כרטיסי האשראי שנגנבו. ממליץ לבדוק שהכרטיסים שלכם לא שם

אין טעם לדאוג מפרסום פרטי כרטיסי אשראי שנגנבו מאתרי אינטרנט. ראשית, עם פי חוק כרטיסי החיוב, חברות האשראי מחוייבות להחזיר לכם את הכסף אם גיליתם והודעתם לחברת האשראי שעשו שימוש לרעה בכרטיס שלכם. הסעיף הזה בחוק הוא בעיקר אינטרס של חברת האשראי. בלעדיו, אנשים לא היו מבצעים קניות באינטרנט. שנית,  העובדה שמספר כרטיס האשראי שלכם לא מופיע ברשימות הגלויות לא שולל את האפשרות שהוא גם מופיע ברשימות שלא פורסמו. המחוייבות שלכם כלפי הכסף שלכם היא לבדוק כל חודש את החיובים בכל הכרטיסים שלכם ולוודא שאין שם חיובים שאתם לא מכירים.

אל תחמיצו – קראו והפנימו. אני יודע שאין לכם זמן, אבל לא הייתי מפיץ אם לא הייתי מתרגז! אני משוכנע שזה ירגיז גם אתכם. תלמדו איך עובדים על כולנו בעיניים.

זה חוקי? – כן

זה מקומם? – כן, ואפילו מאוד.

יש מה לעשות? – כן!

תופעה חדשה: הצינתוק הפלסטיני (צינתוק פירושו = צלצול ומייד ניתוק)

יופי של תרגיל. גונבים רק שקל אחד מכל ישראלי כזה? עושים 50,000 שיחות בלילה? נהדר – 50,000 ₪ לטרור!

אתמול בלילה, בשעה 03:30, צלצל בפתאומיות קו הטלפון בביתי. אני ואשתי התעוררנו, ניגשתי מייד לטלפון אבל אחרי שני צלצולים הצלצול פסק ולא הצלחתי לענות לשיחה.

כשקורה אירוע מעין זה בשעה כזו בלילה (לפחות אצלי, פולני שכמוני…) ישר מתרוצצות שלל מחשבות לא נעימות – אולי קרה אסון, תאונת דרכים וכו'. בשעה כזו זה חייב להיות משהו חשוב, ואני בעוונותיי פספסתי את הטלפון החשוב…

אז מה עשיתי כתגובה מיידית?

חייגתי *42 כדי לחזור למתקשר. רובנו היינו עושים בדיוק את אותו הדבר.

בצד השני עונים, שקט של שניות ספורות, התעלמות מקריאות "הלו" שלי ואז ניתוק. אפילו יותר מלחיץ. אולי בצד השני מישהו צריך עזרה ולא יכול לדבר?!

אז שוב מחייגים *42, ושוב הסיפור חוזר על עצמו. ושוב פעם ועוד פעם – 5 פעמים בסה"כ. מוזר ומטריד.

בנקודה הזו הלכתי לצג השיחה המזוהה וראיתי שמדובר בשיחה ממספר שהקידומת שלו היא 059 .

אני יודע שמדובר בקידומת של טלפונים ניידים של הרשות הפלסטינית ושל עזה. אז מה עבר לי בראש באותו רגע?

שזו אולי כנופיה שמארגנת פריצות ובודקת לפני הפריצה אם יש מישהו בבית. הצעד הבא – נשק ביד אחת, הדלקת אורות ביד השנייה, והצצה מהחלונות לראות אם יש משהו חשוד. שום כלום, הכול שקט ורגיל.

מכאן החלטתי להגיע למחשב ולעשות חיפוש קצר ב-גוגל ואז גיליתי לחרדתי כי גם אני נפלתי קורבן לתופעה חדשה שנקראת "הצינתוק הפלסטיני", ובעקיפין, בלי לדעת בכלל, סייעתי בכמה שקלים לארגוני הטרור ובראשם החמאס בעזה. לאויבינו, כך נראה, אין כל גבולות, והם יותר מתוחכמים משנדמה במבט ראשון.

על מה אני בעצם מדבר? על שילוב מתוחכם של שתי תופעות עסקיות בזויות – מספרי "סלולר" בדויים + הצינתוק, רק שהפעם בשירות הטרור.

על מספרי "סלולר" בדויים

זו תופעה חדשה יחסית: כל אחד מאיתנו יכול להזמין מחר מספר סלולארי (של אורנג', של סלקום, של פלאפון, של מירס ואפילו מספר פלסטיני עם קידומת 059) שהוא בעצם בכלל לא מספר סלולרי. זה מספר קווי רגיל שמחובר לקו רגיל, אבל כל מי שמתקשר אליו משלם זמן אוויר כאילו התקשר לסלולארי. חברת הסלולר מקבלת 50% מהכסף, וגם אתם מקבלים 50% מהכסף על כל שיחה נכנסת, על חשבון המתקשר.

בדרך כלל אנחנו רואים חברות מסחריות עושות בזה שימוש – למשל, חברת הדלק עושה מבצע ומחלקת פרס גדול לאחד האנשים שמתדלק אצלה. כדי להירשם למבצע צריך לחייג למספר כזה ולמלא פרטים במענה קולי. הפרס מכובד מאד ושווה 100,000 ₪, אבל החברה כבר עשתה חישוב ש-200,000 איש שתדלקו בתחנות יתקשרו למספר כדי להירשם וכל אחד ישלם שקל זמן אוויר – כלומר יהיו הכנסות של 200,000 ₪. בעצם, המבצע לא עולה לחברה דבר וחצי דבר: כולנו משלמים ביחד על ה"פרס" ונשאר אפילו עוד רווח לחברת הדלק ולחברת הסלולר כמובן. אין לזה סוף – רואים את זה בהמון מקרים, בכל מיני שירותי היכרויות, קווי הצבעה לתוכניות ריאליטי וכו'.

על תופעת ה"צינתוק"

זוהי תופעה בזויה הרבה יותר – מחייגים אליכם לרוב לצלצול אחד ואז מנתקים. אין מצב שתצליחו לענות לשיחה. אתם מחייגים *42 או אם אתם בסלולארי מופיע לכם מספר חדש כ"שיחה שלא נענתה" והרבה מאיתנו חוזרים לשיחה. במקרה הטוב – זה מספר סלולארי בדוי ואז התקשרתם לאותה שיחה ש"פספסתם" ובעצם תרמתם חצי שקל למישהו שגם הטריד אתכם וגם הושיט יד לכיס שלכם, זה בעצם כייס בגרסה מודרנית (וחוקית!). במקרה הרע – עונים לכם בצד השני אנשי מכירות ולא רק שגנבו לכם כרגע שקל מהכיס, אלא שגם מנסים למכור לכם שואב אבק, יחידת נופש או סתם לגנוב לכם את מספר כרטיס האשראי…

בקיצור – שתי תופעות בזויות, שמאפשרות לכל נוכל מהדרגה הכי נמוכה (באופן חוקי לגמרי, אגב – החוק עדיין מאפשר את הדבר הזה) להושיט יד לחשבון הבנק שלנו / לכרטיס האשראי שלנו (דרך חשבון הסלולארי) ולגנוב כסף. נכון, לא הרבה כסף, בד"כ חצי שקל עד שקל לפעם, אבל תחשבו שבלילה אחד אפשר להוציא בקלות עשרות אלפי או מאות אלפי שיחות כאלו. רובנו ינסו לצלצל חזרה למספר שפספסנו שיחה ממנו, ורובנו יחייגו *42 לשיחה שפוספסה ב-3 בלילה.

"הצינתוק הפלסטיני"

זה בעצם מה שקרה לי – הפלסטינים ובעיקר פעילי חמאס יושבים בעזה (או פיזית ומחייגים מספר אחרי מספר, או שמדובר בכלל בפעולה אוטומטית שנעשית ע"י מחשבים שלהם שמחוברים לקווי טלפון – מה שיותר סביר) ומשעה 03:00 בלילה עד 06:00 בבוקר מתחילים להפציץ מספרים ישראליים אקראיים לגמרי בשיחות, שהמקור שלהן הוא מספר "סלולר" בדוי ממנו הם מקבלים 50% מזמן האוויר של כל שיחה נכנסת.

צלצול אחד או שניים, ואז ניתוק. להם זה לא עולה כלום, כי אין שיחה. הישראלים כמובן מחזירים צלצול (או אפילו כמה צלצולים, כמו שאני עשיתי), הם עונים לכל שיחה נכנסת ומנתקים, ופוף – כסף נכנס גם לחברה הסלולארית הפלסטינית וגם לחמאס. יופי של תרגיל. גונבים רק שקל אחד מכל ישראלי כזה? עושים 50,000 שיחות בלילה? נהדר – 50,000 ₪ לטרור!

ועל הדרך יש גם עוד רווח שולי – מעירים ישראלים בלילה, מטרידים אותם, הורסים להם את השינה, ואולי גם מוסיפים להם כמה רגעי מתח וחרדה כשהם חושבים שאולי קרה משהו, ובמדינה שלנו כמו שאתם יודעים הכול יכול לקרות.

תגובת "בזק"

יצרתי קשר עם "בזק" דרך מוקד 199 כדי לראות איך אפשר להתמודד עם התופעה הזו. מסתבר שהם מציעים למכירה מכשיר שחוסם שיחות יוצאות לפי הגדרה, ואפשר לחסום בו שיחות לקידומת 059. אני משער שזה טוב לכולנו, לי למשל אין אף אחד שאני מכיר עם קידומת 059 ואני גם לא בדיוק מעוניין להכיר אף אחד כזה…

לגבי השיחות הנכנסות – פשוט אין להם פתרון. אי אפשר לחסום אותן! הם הציעו לי פשוט לנתק את הטלפון מהשקע בלילה…. הם אמרו שאם זו תהפוך לתופעה שהיא מכת מדינה הם ינסו למצוא פתרון ברמת הרשת לעניין הזה.

ההמלצות והבקשות שלי

· אל תחייגו כוכבית 42 לשיחות שפספסתם, ואל תחזרו אף פעם למספר עם קידומת 059 או כל מספר לא מוכר מקידומת אחרת, לצורך העניין שמופיע אצלכם כ"שיחה שלא נענתה". ב-99.99% מהמקרים מדובר בתרגיל. אם זה משהו חשוב אמיתי – כבר יתקשרו אליכם עוד פעם, ולא צלצול אחד או שניים – תספיקו לענות.

· שלחו עוד היום מכתב, פקס או אי-מייל לחבר הכנסת האהוב עליכם (מכל מפלגה): חייבים להעביר חק שיהפוך את תופעת ה-"צינתוק" ותופעת ה-"סלולר הבדוי" לבלתי חוקיות בעליל, בדיוק כמו שחוקק חוק נגד הספאם. המצב הקיים מאפשר פשוט לגנוב לנו כסף מהכיס, כמה שקלים בקלות בכל חודש לכל אזרח, וזה מצטבר לעשרות מיליוני ₪ בחודש!

· שלחו מכתב, פקס או אי-מייל לבזק או הרימו טלפון למוקד 199 ובקשו לחסום שיחות נכנסות מקידומת 059 ויוצאות לקידומת 059. אולי אם אלפי אנשים יתקשרו משהו כן ישתנה כאן, זה הרי פשוט מדהים – נניח שבאמת הם גונבים רק 50,000 ₪ כל יום ככה (וזה כנראה רחב הרבה יותר), זה אומר שכל חודש אנחנו מזרימים 1.5 מיליון ₪ לטרור! הופכים אותנו בעל כורחנו תוך ניצול הטבע האנושי למשתפי פעולה של החמאס! זה פשוט בלתי נסבל וחייבים להירתם לזה.

אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה – אל תתעלמו מזה. קראתם עד כאן, אז השקיעו רק עוד 5 דקות מהזמן שלכם, כתבו מכתב, שלחו פקס, אי-מייל (לחבר כנסת ו/או לבזק), טוקבק, משהו – ותעזרו במאבק נגד התופעה הבזויה הזו. רק עם העזרה שלכם אולי ישתנה כאן משהו – יש לנו כאזרחים הרבה יותר כוח משנדמה לנו, חייבים פשוט לעשות מעשה.

המכתב הזה התחיל להסתובב ביולי 2010 - תופעה חדשה: הצינתוק הפלסטיני . מאז, בזק שיכללו את המרכזיות שלהם. היום, כאשר אתם מחייגים כוכבית 42, המרכזיה מקריאה לכם את המספר שממנו התקשרו אליכם ומבקשת מכם אישור לחייג בחזרה. אם המספר לא מוכר לכם, נתקו את הטלפון.

אנשים יקרים:

יובל תמיר, תלמידה שלומדת עכשיו אצלנו בחטיבת הביניים שלנו בנווה עוז, חלתה בלוקמיה.

מצבה כרגע מאוד קשה והיא זקוקה לתרומות דם רבות.

אם אתן מכירות, יודעות, רוצות לעזור, להעביר הלאה, זה הזמן לעזור לה!

אפשר ליצור קשר ישירות עם אימה – אורלי, או עם איריס מרום.

נייד אורלי: 054-1234567

איריס מרום: 050-1234567

בכל מקרה,הפיצו בבקשה לחבריכםולכל העולם ואשתו – זה ממש חשוב!הריצו ב-FACEBOOK, SMS, רצים  ובכל דרך אפשרית.

אורלי תמיר (פסיכולוגית בשפ"ח) מבקשת תרומת דם עבור יובל תמיר בת 13  שמטופלת בבי"ח שניידר, מחלקה אונקולוגית

סוג הדם הנדרש – בדחיפות:   O- (או מינוס) -B (בי מינוס)

תודה ושבת שלום!

היום, 20.12.2011, דיברתי עם האמא. בגלל שינוי במצב המחלה בינתיים לא דרושות תרומות נוספות. מקווים בעתיד הקרוב יידרשו עוד תרומות דם. עובדה שלא צוינה באימייל היא שמדובר בתרומת רכיבי דם. המשמעות היא שצריך לגשת לבית החולים, לבצע בדיקת התאמה ואז לחזור לשם התחברות למכונה שמוציאה מהדם את הרכיבים הדרושים ומחזירה לגוף את הדם. לאחר פרסום האימייל, הטלפונים של האמא ושל חברתה שעוזרת לה הוצפו בשיחות. אם אתם מעוניינים לתרום, אנא שלחו אימייל ל donate.to.yuval@gmail.com אם אתם בעלי סוג דם נדיר ומוכנים לתרום דם להצלת חיים, אנא הרשמו באתר תרומת דם להצלת חיים

בעקבות שידרוג תשתית האתר, העדכונים שנשלחו באימייל למנויים לא כללו את ההמלצה ("לא להעביר") וגם לא את טקסט התגובה שלי.

כמובן שההמלצה על האימייל אזהרת אמת – וירוס חדש והרסני ("קיפודית") היא "לא להעביר"

אני אתקן את הבעיה בתקווה שהיא לא תחזור. מרפי הבטיח לי שיהיו בעיות אחרות.

תהיה נחמד ומתחשב ושלח את האזהרה הזאת לכל מי ​ שאתה מכיר אנא העבר אותה בקרב חברים, משפחה וקונטקטים
​ אחרים.

עליך להיות דרוך לעוד סכנה בימים הקרובים:

​אל תפתח שום מסר שמצורף אליו קובץ בשם "קיפודית", ולא חשוב מי שלח אותו.

זהו וירוס שפותח לפיד אולימפי ש'שורף' את כל הדיסק הקשיח של המחשב!!!!

​ הוירוס הזה יתקבל ממישהו שכתובת האי-מייל שלך מצויה ברשימת הקונטקטים שלו,  ולכן עליך לשלוח את המייל הזה לכל הקונטקטים  שלך.

יותר טוב לקבל את המסר הזה 25 פעם מאשר ​ לקבל את הוירוס ולפתוח אותו.

אם תקבל מייל שכותרתו " קיפודית" אז למרות שנשלח על-ידי ידיד או מכר: אל תפתח אותו!!!

כבה את המחשב מיד!!

זה הווירוס הגרוע ביותר, שסי אן אן הודיע עליו, ​ שסווג על-ידי מייקרוסופט ​ כווירוס ההרסני ביותר אי-פעם.

​​ הווירוס נתגלה על-ידי מקאפי ונורטון אתמול, חברים שימו לב לא לפספס!!

ואין כל ​ תיקון לסוג זה של וירוס.

הוירוס הזה פשוט הורס את סקטור אפס של ​ הדיסק הקשיח, שבו מצוי המידע החיוני ביותר.

נתק את המחשב למשך 15 דקות וודע שהוירוס לא חדר למחשב.

במידה וכן – יופיע עשן בצבעאפור אשר עלול לפגוע גם במחשב וגם יזלוג אש אשר עשוייה "לנזול" ולהצית כל מה שסביבה.

כל החומר השמור אצלך במחשב יהרס ללא שום סיכוי של שקום.כל המסמכים והתמונות ישרפו מייד וכאמור לא מצאו עדיין מי מפיץ את אותו וירוס – כנראה שמקורו באירן או בטורקיה או במצריים או אף במנצוריה או אפגניסטן-כל אותם מקומות אשר ינסו להתנכל לישראל ולפגוע בציוד האלקטרוני.

אזהרה זו חייבת לעבור לכמה שיותר אנשים ע"מ לצמצם את הנזק הצפוי.

​ שלח אי-מייל זה לכל מי שאתה מכיר!!!! ומייד @@@@@@@@@

זכור את הציור הזה- קיפוד עם מחטים חדים- הוא זה אשר עלול לפגוע בכולנו

זו היא גירסה חדשה של הודעת וירוס מטופשת שרצה כבר יותר מעשר שנים. כמובן שגם אותה לא להעביר. אם המחשב של החברים שלכם חשוב לכם, תשאלו אותם אם יש להם אנטי וירוס מעודכן במחשב.

אנחנו בפתח של מאבק חדש – והרי כבר למדנו שזאת הדרך היחידה בה דברים זזים. אנחנו יודעים שלבקש את הקשבתכם ועזרתכם פעם נוספת זה מעל ומעבר, אבל אנחנו נאלצים לעשות את זה בכל זאת. הפעם זוהי מלחמה מסוג אחר, אבל היא נושקת לקודמת – ואולי היא אפילו יותר חשובה, ככה שנשמח לכמה דקות מזמנכם.

קוראים לי יעל. יעל גרינשפן. אולי אתם זוכרים אותי, אולי אתם מנסים עכשיו להעלות בדעתכם את הפנים שלי. אולי אתם מצליחים. לפני כמעט שנתיים אחותי הקטנה, שחר, נפגעה בתאונת דרכים. כפי שאמרתי בעבר, ואומר עוד פעמים רבות, ההגדרה לפגיעה של שחר היא אינה "תאונת דרכים". תאונות קורות. תאונות זה חוסר תשומת לב, חוסר מזל, צירוף מקרים, נסיבות. כשאדם שיכור נכנס לרכב, נוהג, בו, ופוצע ילדה בת 12 – תקראו לזה איך שתקראו לזה, רק לא תאונה.

עד לפני שנה ואחד עשר חודשים (לא שנתיים. זה לא יהיה שנתיים אז שזה לא יהיה שנתיים), חיינו חיים נורמטיביים לחלוטין. עד לפני שנה ואחד עשר חודשים, חיינו חיים נהדרים, בעצם. שני הורים, שלוש אחיות, כמה בעלי חיים. ביום אחד, ברגע אחד, בבת אחת, איבדנו את כל מה שהכרנו. את כל מה שהיינו בטוחים שיש לנו. אין לי מילים לתאר את הרגע הזה, את ההתרסקות הזאת. זה פשוט שרגע אחד יש, ורגע אחרי אין. וזהו.

ואין לי מילים לתאר את ההמתנה לגרוע מכל. את המבט על הפנים של הרופאים כשהם מנסים להסביר שאין שום סיכוי. את האופן בו כל טיפה של תקווה נלקחת.

ואין לי מילים לתאר את המלחמה להישאר שפויים. את המלחמה לקום על הרגליים ולהרוויח את אותה התקווהבחזרה. את הקושי בלעמוד מול כל הגיון קיים ולהחליט: אנחנו לא מוותרים. לא שוב.

והלב של כולנו שבור. מרוסק. וכולנו עוד זוכרים את החיים ההם, שהיו לנו עד לפני שנה ואחד עשר חודשים. אבל השאלה היא לא כמה כואב לנו, או מה אנחנו איבדנו. לא חושבים על זה, פשוט כי זה לא משנה יותר. הדבר היחיד שמשנה מאז אותו יום הוא המאבק על החיים של שחר.

המאבק הזה הוא אינסופי. הוא מאבק מסביב לשעון, כשכל כך פשוט להתפתות ולהתייאש. אבל זאת האחות הקטנה שלי. זאת הבת של ההורים שלי. אף אחד לא הולך לוותר על החיים של הילדה הזאת. של אותה ילדה שלא עשתה שום דבר רע. שום דבר כדי לקבל את מה שהיא קיבלה.

לאחר חודש וחצי של חוסר הכרה שחר פתחה לראשונה את עיניה. הלוואי והייתי יכולה לומר ששם הכל נגמר, שהנס התרחש, ששחר קפצה על הרגליים וחזרה לחיים שלה. לצערי, זה לא כך. גם כמעט שנתיים שחר עדיין נלחמת כדי לחיות. עדיין נאבקת כדי להרוויח עוד תנועה קטנה ביד, ועוד סימן מוסכם שבעזרתו תוכל להסביר לנו מה היא רוצה.

כמעט שנתיים מאוחר יותר, שחר עדיין לא מחייכת. היא לא צוחקת, או צועקת, או מדברת בששה טלפונים שונים במקביל, כמו עד לאותו היום. היא מתקדמת, לאט לאט וצעד אחר צעד. היא לומדת לשלוט על הגוף שלה מחדש, וכל יום מתקדמת קצת יותר, אבל כדי שכל זה יקרה, כדי ששחר תוכל להמשיך להתקדם – שחר צריכה לקבל את כל הטיפולים האפשריים. היא צריכה פיזיותרפיה שבע פעמים ושבוע, וטיפולי הידרותרפיה פעמיים. טיפול בעזרת בעלי חיים, רפלקסולוגיה, טיפול בתא לחץ. היא צריכה מכשיר עמידה וכיסא גלגלים מתאים ורכב תואם ומעלית בבית והשגחה 24/7.

לחיים של שחר יש תג מחיר.

תג מחיר שלא רבים האנשים שהיו יכולים לעמוד בו. תג מחיר שאותו אמורה חברת הביטוח של אותו נהג, מרק פטריק, שלקח משחר את החיים שלה, לשלם. חברת הביטוח, שירביט, מסרבת. פעם אותה חברת ביטוח לא הבינה למה שחר בכלל צריכה להיות בבית, למה היא לא מאושפזת במוסד סיעודי וגמרנו, כאילו שחר היא אשפה שנאספה מהרחוב. היום היא טוענת שהיא צריכה לשלם סכום מסוים שיספיק לתוחלת חיים קצרה משקבעו המומחים – כי הרי באמת, מי הם שיגידו ששחר עשויה לחיות חיים מלאים. חברת הביטח מתייחסת אל שחר כמי שמנסה להונות אותם, כמי שאין לה זכות כלשהי לדרוש את החיים שלה בחזרה. היא מתייחסת אליה כמי שעדיף היה בכלל שתמות.

אנחנו לא מחפשים נדבות. אנחנו לא מחפשים אנשים שיצביעו ויאשימו. אנחנו לא מבקשים פיצויים כלשהם כדי לחיות חיי מותרות. כל מה שאנחנו רוצים זה לקבל את מה שמגיע לנו, ופחות. כל מה שאנחנו רוצים זה לקבל את שחר בחזרה. את אותה ילדה שלא שותקת לרגע, שלא נמצאת אף פעם בבית, שעולה לכולם על העצבים. לא יותר. לא פחות. כל מה שאנחנו רוצים זה את היכולתלקבל אותה ככה.

את חברת הביטוח 'שירביט' זה לא מעניין.

נודה לכם אם תוכלו להעביר זאת הלאה על מנת שאנשים ידעו מה המצב והיכן דברים עומדים, ככה שכשאר תחדשו את ביטוח הרכב שלכם – תדעו למי אתם משלמים.

תודה על ההקשבה,

משפחת גרינשפן.

קיבלתי את התגובה הבאה מחברת הביטוח. מדובר בגירסה מול גירסה ואין באפשרותי לשפוט ביניהן. קיראו ותשפטו בעצמכם.

כידוע, בחודשים האחרונים עומדת חברת הביטוח במרכזה של סערה תקשורתית שמנהלת ומתזמנת משפחת גרינשפן, שבתם, שחר, נפגעה בתאונת דרכים קשה. כידוע, מאז התאונה הוגדר מצבה של שחר על ידי מומחה שמינה בית המשפט כמצב של תלות מוחלטת, חוסר תפקוד מוחלט ותפקוד במצב של MCS - מצב הכרתי מינימלי. ראשית דבר - אין עוררין על העובדות – מצבה של המשפחה בלתי נסבל, קשה ומעורר אמפתיה גדולה. במיוחד בשל העובדה שמדובר בתאונת דרכים שנגרמה על מעבר חציה, ע"י נהג שיכור וחסר אחריות. לא רק זה, אלא שגם התנהלות ההליך המשפטי במישור הפלילי וגישת הפרקליטות ובית המשפט לקצוב למרק פטריק, הנהג הדורס, עונש כל כך מגוחך, מקוממת ומעלה שאלות קשות על אחריותה של הפרקליטות והמערכת השופטת כלפי אזרחי המדינה, שומרי החוק. כאן אמור להתמקד המאבק של המשפחה, לא בחברת הביטוח שלא היתה צד פעיל ויוזם בתאונה, אלא המבטחת צד ג' בלבד. למרות זאת, במקביל למאבק התקשורתי שקיימה המשפחה כנגד הפרקליטות והנהג הדורס, החל מאבק תקשורתי גם נגד חברת הביטוח, המבטחת אותו. עד כה, למרות הטענות והביקורת שהושמעה לאורך כל התהליך, נמנעה חברת הביטוח בהחלטה מכוונת לעסוק בנושא. החברה מעולם לא התכחשה לאחריותה הביטוחית, מעולם לא טענה טענות כנגד מעשי המשפחה ומעולם לא הערימה קשיים בטיפול הנדרש בתיק מורכב שכזה ורק הביעה אמפתיה והזדהות. כידוע, במקרים קשים ומורכבים כמו זה, כשמורכבות מצב הנפגע אינה הולמת "סגירת עניינים" בין הצדדים לבין עצמם, נהוג לנהל את הטיפול בתביעה בין כותלי בית המשפט. חברת הביטוח לא המציאה דרך חדשה שנועדה להקשות. נהפוכו. בדיונים המשפטיים שהתקיימו עד כה בבית המשפט המחוזי, צידדה כבוד השופטת אסתר דודקביץ בעמדת חברת הביטוח ובנכונותה לבא לקראת המשפחה ולשלם סכומי עתק על חשבון התביעה. השופטת אף תקפה את עורכת הדין של משפחת גרינשפן, על התנהלותה התקשורתית. כאמור, נמנעה חברת הביטוח מלהתייחס לטענות המשפחה כפי שהושמעו בתקשורת. עד עכשיו. לאחרונה נודע לחברת הביטוח כי משפחת גרינשפן מעסיקה, לכאורה, בשכר קבוע שנאמד בעשרות אלפי ש"ח איש מקצוע שמבצע עבורם פעילות תוכן אינטרנטית ענפה, שמטרתה הכפשת חברת הביטוח. הפעילות מתבצעת באמצעות יצירת מאות תכנים שלילים שמפורסמים תכופות בעשרות בלוגים ברחבי הרשת. חלקם נפתחו לצרכי המטרה וחלקם עושים שימוש בכלים טכנולוגיים ומערכות קיימות המאפשרות זאת. תכנים שליליים, דפי נחיתה, רכישת מילות מפתח.. מדובר בעלויות עתק שמופנות כנגד חברת הביטוח. בנוסף, ממנפת המשפחה פעילות במדיה החברתית במטרה לפגוע בפעילותה העסקית של חברת הביטוח. אותה חברת ביטוח שאפילו לשופטת בית המשפט אין ביקורת או תלונה על התנהלותה ומידת שיתוף הפעולה שלה. מידע זה הוא הקש ששבר את גב הגמל וששכנע את חברת הביטוח כי יש צורך אמיתי להתייחס לטענות המשפחה. למרות התנהלותה של תביעה משפטית בין כותליו של בית משפט מכובד. ולמרות גם שעד כה, נשמרה באדיקות זכותה של המשפחה לפרטיות והעובדות האמיתיות לאשורן לא נחשפו. להלן העובדות והנסיבות: המשפחה טוענת כי חברת הביטוח מתעמרת בה ומסרבת להעביר לה תשלומים שמיועדים לטיפול בשחר ולרכישת ציוד עבורה. בפועל, קיבלה עד כה המשפחה מחברת הביטוח מעל 475,000 שח ב-4 תשלומים שכבר נפדו. מדובר ב"תשלומים תכופים" המשולמים בטרם התשלום הסופי בתביעה. תשלומים אלה שולמו במענה לדרישות מפורטות של עו"ד קאופמן, המייצגת את שחר והמשפחה (בין השאר למימון רכישת ציוד וצרכים שונים לדרישת המשפחה). חשוב לציין שגם המוסד לבטוח לאומי משלם למשפחה קצבאות נכבדות מדי חודש בחודשו ואותם תידרש חברת הביטוח להחזיר למוסד לבטוח לאומי. בראיונות שנותנת בת המשפחה יעל, נטען כי חברת הביטוח לא מאפשרת למשפחה את הקמת המעלית. כיצד אפשרי הדבר אם הכסף הועבר? המשפחה טוענת כי חברת הביטוח מבקשת לקצוב את חייה של שחר. גם טענה זו אינה נכונה בלשון המעטה. חברת הביטוח הציעה, לשלם את כספי הפיצויים, על ידי תשלום חודשי קבוע (שאותו יפסוק בית המשפט). מדובר במנגנון תשלום ידוע ומוכר, שקבע המחוקק, הידוע כ "תשלום עיתי", אותו תשלם חברת הבטוח לשחר לכל משך חייה, ככל שיאריכו! עו"ד של שחר, הגב' ענת קאופמן, התנגדה לתשלום עיתי והשופטת הציעה סיום התביעה על ידי תשלום סכום חד פעמי סופי, הכולל את כל מרכיבי התביעה, בסכום העולה על 10 מיליון ש"ח ומבלי לפרט את סעיפי התחשיב שבהצעתה. החלטה מעין זו היא עניין שבשגרה. יצוין כי עוד בראשית ניהול התביעה, מינה בית המשפט מומחה רפואי בתחום השיקום להערכת  נכותה של שחר ולקביעת תוחלת חייה הצפויה. המומחה, ד"ר עופר קרן, נמנע מלהתייחס לנושא תוחלת החיים הן בחוות דעתו והן בשאלות ששלחה לו חברת הביטוח ובחר להשיב כי יש קושי בקביעה וסיווג אבחנות בנושא. ד"ר קרן, מעצם התמחותו, מאמין בכל ליבו בשיקום. עמדתו זו הוצגה לבתי המשפט בשנים האחרונות ב-3 מקרים דומים (מחוזי חיפה 596/07 אסף פוקס ואח' נגד הפניקס, מחוזי חיפה 506/06 גלטשטיין גרי לייזר ואח' נגד הפניקס, מחוזי חיפה 863/05 רומנו ואח' נגד המאגר הישראלי לביטוחי רכב). בכל אותם מקרים, החליט בית המשפט כי סירובו של המומחה לסייע בידי בית המשפט בהבנת המצב אינה מקובלת עליו והחליט למנות מומחה נוסף מטעמו. מאחר וד"ר קרן, בחוות דעתו ובחוות דעת דומות שכתב,בתביעות אחרות, נמנע מלהעריך תוחלת חיים של הנפגע, טוענת חברת הביטוח כי הכרחי שבפני בית המשפט תעמוד חוות דעת מקצועית שתתייחס לסוגיית תוחלת החיים. הדרך המשפטית היחידה לקבל חוות דעת זו היא הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט למינוי מומחה נוסף בתחום. כך נעשה. יצויין, כי גם למשפחה חוות הדעת אינה תורמת שכן היא אינה מגבה את טענתם כי שחר תזכה לחיים ארוכים של עשרות שנים. בבקשה שהגישה חברת הביטוח היא נסמכת על עמדה של מומחה רפואי בכיר ועל מחקרים מקיפים וארוכי טווח לפיהם: סטטיסטית, תוחלת החיים של נפגע ראש המצוי במצב כמו של שחר מופחתת משמעותית. כמו בתביעות אחרות, בהן מצב הנפגע דומה למצבה של שחר, מבקשת חברת הביטוח, כמקובל, כי בית המשפט ימנה מומחה לקביעת תוחלת החיים הצפויה לשחר. המטרה בבקשה  היא לקבל מידע שיסייע לצדדים להבין ולהעריך נכונה כיצד נדרש להתנהל בתיק זה. למרות שהבקשה הוגשה כבר לפני מס' שבועות, רק אתמול בערב נשלחה תגובת משפחת גרינשפן לבקשה והדיון בנושא התקיים הבוקר, יום שלישי ה-22.11.11. חשוב לנו לציין שוב – חברת הביטוח פועלת עד כה ללא רבב. ללא ביקורת מצד השופטת. מעבירה תשלומים תכופים כנדרש. מנסה למצוא דרכים יצירתיות לסייע פיננסית למשפחה. למרות המפורט כאן, עדיין נמנעת מלחשוף את כל הידוע לה, מתוך הבנה מלאה כי כאבה של המשפחה בלתי נסבל. יחד עם זאת, יש להכיר בעובדות ובמצב המשפטי ולא ייתכן כי יבוצע כנגדה קמפיין מתוכנן, הפורט על נימי הרגש ומסתיר באופן מניפולטיבי את העובדות ואת הפעולות שננקטו.

בימים אלו מסתובבים קבצנים ברחובות ובצמתים

קבצנים אלו יושיטו אליכם יד בבקשה לקבל כסף קטן

בשום אופן אין לגשת אליהם/לתת להם כסף או אפילו לדבר איתם

מדובר במחבלים מתאבדים אשר חולים בשפעת עופות פרוסטטית

כל מגע עם האנשים האלו מדבק מאד

נא להפיץ הודעה זו לכל מי שאתם מכירים

רב פקד ג'ורש, משטרת ישראל מרחב מרכז

ד"ר הילה בקר, ראש מחלקת מחלות מדבקות,בי"ח איכילוב.

שוב חזרה להסתובב בעוז המתיחה הזאת שפורסמה כאן לראשונה בשנת 2005

חברים/גולשים יקרים,

אל-על הודיעה שמעתה ניתן יהיה לנסוע בקו ישראל – ארה"ב, עם מזוודה אחת בלבד  !!!!!!!!!

עבור מזוודה שנייה ייגבו …. שימו לב….. $230 – $250

הבנתם את זה ?????

אל-על לומדת מחברות אחרות, זולות בעיקרן, את שיטת "החליבה" ושיפור הכנסותיה על גב הנוסעים במחלקת התיירות.

זוהי קריאה ל ה ח ר י ם אותה או במילים אחרות: אל-על כבר לא חברה לאומית. אפשר, מותר ורצוי למצוא חברת תעופה אחרת זולה יותר.

אל תאפשרו ל"אל-על" לעשות קופה על חשבוננו

ראינו איך לחץ ע"י חרם לקוחות מצליח לשנות מהלכים (תנובה, אוסם,תלמה וכו')

אנא, הפעילו דחיית סיפוקים למרות אי-נוחות מסוימת

יש גבול לחוצפה. אל תתנו יד למנהלי אל-על להתעשר על חשבונכם.

בסופו של דבר, נרוויח כולנו.

אנא, הפיצו בין חבריכם…………………….

על פי אתר האינטרנט של אל על - עבור כבודה עודפת בטיסות לארה"ב וקנדה - $25 עבור משקל עודף של בין 23 - 32 ק"ג - $70 עבור יחידת כבודה שניה עד 23 ק"ג - $230 עבור כל יחידת כבודה משלישית ואילך עד 23 ק"ג. בקיצור - משלמים 70$ עבור מזוודה שניה אבל 230$ עבור מזוודה שלישית. המדיניות הזאת ננקטת בהרבה מחברות התעופה הטסות מישראל. ראו בידיעה הזאת על חברת דלתא.

אם לא בא לכם להדרס בעת החלפת גלגל הרי לפניכם רעיון מבריק של אבטחה פרטית ללא תשלום, המוח היהודי ממציא לנו פטנטים.

ביום חמישי האחרון בשעה 10 בלילה מצאתי עצמי עם פנצ'ר בגלגל השמאלי בכביש החוף כ 2 קילומטרים מהיציאה מחיפה.

השוליים היו בדיוק ברוחב הרכב ולא הייתה אפשרות לרדת לכוון החולות בגלל מחסום הבטיחות.

המכוניות והמשאיות בכביש טסו (כביש מהיר) – לא רציתי לקחת צ'אנס בנסיעה למחלף עתלית מרחק של כ 7 ק"מ על שלשה גלגלים.

בהתחלה חשבתי שאצליח להחליף את הגלגל בהפוגות קטנות, אך כשהבנתי שזה די מסוכן ובלחצה של רעייתי צלצלתי למשטרה – ההיגיון אמר לי שצריך להזמין גרר לא משטרה, המשטרה עסוקה בדברים יותר חשובים,  אך ידעתי שלגרר ייקח לפחות שעה פלוס להגיע והסיטואציה לא הייתה נעימה – כמובן שיצאנו מהרכב ונעמדנו אחרי מחסום הבטיחות.

השוטרים הגיעו כעבור 10 דקות (לגרר היה לוקח שעה +) ואמרו לי שזה גם חלק מתפקידם וטוב שהזמנו אותם – בכדי שלא נהייה חלק מהסטטיסטיקה.

הם הפעילו את הקוז'אק של הניידת וסימנו עם פנס למכוניות להאט בזמן שאני החלפתי את הגלגל – פשוט אבטחו אותי.

דיברתי על זה אם אנשים, פרט לאבא של אשתי אף אחד לא חשב להזמין משטרה לרכב שנתקע (כולל הפנצ'רמעכר).

- לפני כחודש וחצי נהרגו בני זוג במחלף יבנה בזמן שהחליפו גלגל בשעות היום, אם היו מזמינים משטרה שתאבטח אותם  – כנראה לא היינו שומעים עליהם.

חברים, מצאתם עצמכם במצב מסוכן, כביש ראשי, חשוך אל תהיו גיבורים תזמינו משטרה שישמרו עליכם עד שהבעיה תתוקן או שהגרר יגיע.

דיברתי עם רפ"ק יגאל הבשור דובר משטרת התנועה והוא אמר לי שהשיטה הכתובה במכתב אכן מומלצת. אם אתם נתקעים בצד הדרך מסיבה טכנית וחשים בסכנה מהמכוניות החולפות, התקשרו למשטרה והשוטרים בניידת שתגיע  יסייעו בידכם להחליף גלגל או להמתין בביטחון לגרר.

לפני תשע שנים בדיוק פרסמתי את המכתב הראשון ב"לא רלוונטי". מאז השתנו דבר אחד או שניים בעולם ובאינטרנט.

בשביל הרבה אנשים, בעיקר צעירים בגילאי השלושים ומטה, פייסבוק יותר רלוונטי לחיים מאשר האימייל. בפייסבוק מדברים אחד עם השני ושם גם מפיצים בקלות שמועות ומתיחות.

כדי לא להיתקע בעולם האימייל, וכדי להמשיך להיות רלוונטי (גיחי גיחי), הקמתי בפייסבוק את הדף הרשמי של לא רלוונטי.

אתם מוזמנים להירשם לדף, לקשר בו לדברים שמסתובבים בפייסבוק, לדבר איתי, עם ג'ולי (המתנדבת המסורה שלי) ואחד עם השני.

זה הוא נסיון חדש בשבילי. בטוח שאלמד ממנו ואני מקווה שגם אתם תלמדו ותהנו.

בטור הימני של האתר תוכלו לעשות לייק, כי זה בעצם מה שחשוב בפייסבוק, לא?

עכשיו עובד בישראל … 088 טל. חרום

עכשיו עובד 088

טלפון חרום 088 לכל מי רשאי לדווח בטלפון תאונות, פציעות, תאונות חירום, פשעים, חטיפה, תקיפה, וכו '.

פשוט לחייג 088.

חינם —השיחה לא עולה כסף.

כל מי שיחייג 088 יגלה שהעובדות במכתב לא נכונות.

העיקר שנשאר מדינת חוק…

רק בישראל יכiל להתרחש התסריט ההזוי הזה, אנחנו תמיד צריכים להיות "היותר צדיקים" מכולם, ולכן  גם אומות העולם דורשים יותר מאיתנו, לצערנו הרב אלה שופטייך ישראל!!!.

שפל היסטורי: שופטי בית המשפט העליון אילה פרוקצי'ה וסלים ג'ובראן פסקו היום: חובה על מדינת ישראל לדון בתביעת המחבל מוסטפא דיראני נגד ישראל על "נזקים" של 6,000,000 ש"ח שנגרמו לו בכלא הישראלי

בקצרה: מוסטפא דיראני הוא מחבל חיזבאללה שהחזיק בשבי את רון ארד במשך מספר שנים. הוא נחטף על ידי סיירת מטכ"ל ושוחרר ב2004 במסגרת עיסקה. ברגע שחזר ללבנון הוא מיד הצהיר שהוא מתגייס שוב לארגון החיזבאללה ונחוש להשמיד את ישראל. במקביל, המחבל תבע פיצוי של 6,000,000 ש"ח ממדינת ישראל על הפגיעה בו.

תשפשפו עיניים, זה אמיתי:

מחבל פעיל, חבר חיזבאללה, תובע אותנו לדין!!!

המדינה כמובן דרשה לזרוק את התביעה מכל המדרגות.

אך לא בית המשפט העליון שלנו. מה פתאום. יש לו זכויות, לדיראני.

לפני מספר שעות פסקו שופטי העליון שהמחבל דיראני יוכל גם יוכל לתבוע את מדינת ישראל ולדרוש פיצויים. לא פחות.

זכויות המחבל הפעיל גוברות על זכות המדינה להילחם באויביו.

אגב, בעולם השפוי, כמו ארה"ב ואנגליה, ישנה הלכה ש"אין מבררין תביעת אויב" – כל כך הגיוני, כל כך פשוט.

העבר את המייל לחבר

שתפו והפיצו ככל יכולתכם. אנו שוקדים על פעולה…

פסק הדין המדובר (רע"א 993/06) ניתן לאחר שבית המשפט המחוזי קבע אותו דבר והמדינה ערערה לבית המשפט העליון כך שבעצם קיימים שני "פסקי דיון הזויים". בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי "אם תוכח התביעה וייפסק סכום לטובת התובע - יחולו הוראות הפקודה המונעות את העברת הכסף לתובע." תביעתו של דיראני היא בעקבות עינויים קשים בכלא הישראלי, עינויים שבעקבותיהם פוטר איש שב"כ. אני סולד מהעינויים שעבר דיראני בכלא מידי איש חוק ישראלי, סולד מהתנהגות המדינה שמנסה להתחמק מבירור פתוח של הטענה על עינויים וגאה בבתי המשפט הישראלים על פסיקותיהם בפרשה. קראו בוויקיפדיה את הערך מוסטפא דיראני.

בימים האחרונים, החלו להסתובב 2 גברים באזור מרכז הארץ, ברכב לבן מסוג דייהטסו סריון לבנה חדשה (Daihatsu Sirion).

הם עוצרים אנשים שהולכים ברחוב לבד או בזוגות, בדרך כלל בשעות הלילה המאוחרות, ומציגים עצמם כשוטרים. הם מבקשים מכם לרוקן את הכיסים, אחרת הם יערכו עליכם חיפוש ולאחר מכן חוטפים מכם את הטלפונים ובורחים.

אני רושם את ההודעה הזו כדי שאתם תלמדו מהטעויות שלי ושל חבר ושלי ושל עוד זוג נוסף שנפלו קורבן בעיר יבנה.

במידה ומישהו מזדהה בתור שוטר, אל תתביישו לבקש ממנו תעודת שוטר. בנוסף, כך לפחות אמרו לי בתחנת המשטרה: שוטרים לא(!) מסתובבים ב-Daihatsu Sirion, גם לא סמויים.

במידה ואתם נתקלים באנשים האלה, תברחו ונסו לזכור את מספר הרכב שלהם כדי להודיע למשטרה. ככה אולי יאתרו אותם.

הם נראים כבני 21. אחד מהם ממוצא מזרחי – שחום, שיער מגולח וגוף רזה. השני – ממוצא אשכנזי, לא שמן ולא רזה.

אני מבקש מכם להעביר את האזהרה הזו לכל האנשים שאתם מכירים, ככה אולי נוכל להביא ללכידתם, או לפחות למנוע מהם לגנוב מאחרים.

תגובתה של לאה זוהר- דוברת מרחב שפלה של המשטרה: "הנושא מוכר לנו, הוגשו מספר תלונות והחקירה בעיצומה." עד שייתפסו האשמים, כדאי להיזהר.

ביוני 2010 קראת לצאן מרעיתך המשרת בצה"ל, לסרב פקודה לפנות יהודי מביתו. חיפשתי ולא מצאתי כי הסירוב מסתמך על הוראה שבדאורייתא, לא במשנה, אף לא בתלמוד הירושלמי ולא בתלמוד הבבלי. לא ב'ראשונים' ולא ב'אחרונים' פוליטיקה – מצאתי כאן. הלכה- אַין.

בספטמבר 2011 הבעת 'זעזוע' נרגש מהדחתם של ארבעה צוערים בקורס קצינים, שסירבו להאזין לשירת חיילות, יצאו בהפגנתיות מאולם אירועים צה"לי וסירבו למלא פקודה לחזור לאולם. תגובתך הרגשנית היתה:

"זה ממש לא יאומן. זה נשמע הזוי. טירוף מערכות כללי. אין מלים בפי. זו שערוריה".

אתם, המלמדים הדתיים המרביצים תורה, סבורים כי ניכסתם את המקורות העתיקים של התרבות היהודית. אולם, לא כן הדבר. אפילו לחילוני, המחלל את המצוות להכעיס, כמוני, יש קניין במקורות התרבות היהודית, ממש כלך. לכן, אל-נא תכעס למקרא הדברים הבאים:

הפליאה אותי השאלה, מדוע זה יהודים הטילו על עצמם, מרצון, לתוך סד של חוקים מחמירים שלא באו אלא להקשות על חייהם, כגון ההלכה "קול באשה ערווה". פליאה בעיני, מדוע רב חשוב בתקופת התלמוד, אדם מן הישוב, קם יום אחד והכריז, כי אינו רוצה לשמוע שירת אשה, לא בפרהסיה ואפילו לא בביתו פנימה?

ידוע לנו, כי בתקופה בה נקבעה 'ההלכה', בסוף המאה ה-3 לספירה, היהודים חיו בארץ בישראל ובגולת בבל חיים אגרריים, וניהלו אורח חיים בריאים ושלווים, יחסית, ללא דיכוי למרות שחיו תחת שלטון זר.

מדוע, איפוא, אותו רב מצא לנכון להקשות על עצמו ועל סביבתו בהלכה כה מחמירה שאסור לשמוע שירת נשים. שהרי, כאשר נזירות זו, כאשר אינה נעשית בצניעות, כראוי לה, בביתו של אדם פנימה, אלא במופגן, היא כופה עצמה על הבריות ופוגעת במרקם החברתי של אנשים שלא קיבלו על עצמם את הנזירות.

חיפשתי ומצאתי כי ההלכה שאתה מורה לתלמידך, ואתה 'מזועזע' כאשר אין שומרים עליה, אינה כלל מיצווה המוזכרת בתורה, אף לא מוזכרת בגמרא. "ההלכה" שאתה כה דבק בה, היא פרי פרשנותם של חכמים יהודים גלותיים שחיו בשלהי ימי הביניים, בחברה יהודית מעונה, מוחרמת ומוקצית בידי נוצרים אנטישמים. חברה מדוכאת שהטילה על עצמה איסורים ונאלצה להתכנס בתוככי עצמה.

מופלא בעיני, מדוע אתה וחבריך ייבאתם את הפרשנות הגלותית הזו לארצנו. לא רק שהיא נוגדת לחלוטין, את הנאמר בתלמוד. היא נוגדת אורח חיים של יהודים הבריאים בנפשם, וחיים חיי חופש במדינתם שלהם, ללא שלטון זר, המדכא תרבות.

האם קיימו בארץ ישראל את הלכה "קול באשה ערווה", טרם קום המדינה?

צעיר הייתי וגם זקנתי ואני זוכר היטב כי בשלהי שנות הארבעים, צעירי בני עקיבא העליזים היו מרקדים ושרים, הבנים והבנות יחדיו. הם לא הכירו הלכה משונה זו. אילו היית בא אליהם, רב נכבד, והיית מעיר את תשומת לבם כי אסור על נערים ונערות כי לרקוד יחדיו, וכי ההלכה 'קול באשה ערווה' חלה עליהם, היו מסתכלים עליך בתדהמה, כאילו הופעת מאחת מחצרות 'נטורי-קרתא', כ'הילל בן שחר' שנפל משמיים. כלום אז, לפני ששים שנה, האנשים הדתיים לא הכירו את 'ההלכה' שלך כפי שאתה מטיף לה היום?

בדומה לכך, היו מתייחסים אליך דתיים חובשי הכיפות, בשנות החמישים, שישבו יחדיו, גברים ונשים, רחמנא ליצלן, באולמות התיאטרון והתענגו, בשקיקה, על קול שירתן הערב של בנות משפחת מילבסקי. כלום בורים היו? שמא, עמי ארצות?

האם הקיבוצים הדתיים 'טירת צבי', 'קבוצת יבנה' קיבוץ סעד' קידשו את ההלכה ?

-

כיצד נקבעה ההלכה "קול באשה ערווה" ?

רבים טועים לחשוב, כי הלכות המובאות בתלמוד, הן פרי הגותם העמוקה של פילוסופים שדנו בעניינים תיאורטיים שברומו של עולם. לא כן הדבר. התלמוד הוא מעין אספקלריה, המגלה כיצד חכמים יהודים פתרו, בחכמה, סוגיות של חיי היום-יום, בדרך שבאה להקל את מצוקותיה של הקהילה ולא להכביד עליה. כך נולדה ההלכה "קול באשה ערווה".

בבבל של המאה השלישית לספירה, נתכנסו באחת הישיבות של בבל, ארבעה מגדולי ישראל. יש לשער כי הכירו איש את רעהו, כי חיו באותה תקופה. הטרידה אותם סוגיה זו: התפילה החשובה ביותר ביהדות, זו שמוצנעת במזוזות ובתפילין של ראש, היא תפילת "שמע ישראל ה' אלוהיך ה' אחד" – לא נאמרת בכובד ראש הראוי, כפי שהתורה מצווה.

הם סברו, כי כאשר התפילה נאמרת, בוקר וערב, בביתו של יהודי, עומדים לו לרועץ, פיתויים יום-יומיים שמעמידים לו בני הבית, שלא במזיד, העלולים להוציא אותו מהריכוז באמירת תפילה קדושה זו. הם בקשו למנוע זאת. (תלמוד בבלי, מסכת ברכות כ"ד)

יש לשער, כי כל אחד מהחכמים תינה, לפי תומו, את כאבו על כך שבנות המשפחה, ואולי בנות או נשים זרות שבביתו, שבקירבתן אמר את תפילת 'שמע', הוציאו אותו מהריכוז במהלך התפילה . לא היה זה כדי לשמור על כבודן של בנות ישראל, אלא למטרת אמירת התפילה, כיאות.

רבי יצחק הנפח, חכם נערץ, התלונן כי כאשר היה מיסב את מבטו, תוך כדי אמירת התפילה, ראה "אשה" – הבת או חברתה, כשחלק מגופה גלוי והדבר הוציא אותו, כליל, מהריכוז.

רבי ששת חיזק את דבריו ואמר שדעתו מוסחת מהתפילה אפילו למראה אצבעה של נקבה, אלא אם זו אצבעה של אשתו (לחז"ל היה חוש הומור מפותח). הוא הוסיף ואמר: כך הדבר, אף כאשר שערה של האשה אינו אסוף אלא מפוזר 'כעדר של עיזים' (הדימויים החקלאיים נהדרים כי היתה זו חברה חקלאית).

הצטרף לדעתו רב חסדא ואמר כי שוק גלוי של נערה, מבלבל את דעתו במהלך תפילת 'שמע'.

בא רב שמואל, גדול החכמים מבין הארבעה וטען: אפילו קולה של אשה, (והוסיף בהומור: 'כאשר היא יפה'), מסיח את דעתו מאמירת 'שמע. לזה קרא: "קול באשה – ערווה". הוא לא התייחס, מעולם, לשירת אשה. הדברים היו כה פשוטים וברורים, עד כי לא דרשו פרשנות. שמואל לא יכול היה להעלות על דעתו, כיצד רבנים ישבשו את דבריו לחלוטין ויוציאו אותם מהקשרם, כעבור אלף שנות גלות.

זאת יש לדעת: הדברים הללו נאמרו בשנים 310-280 לספירה. לא תמצא בשום מקום אחר בתלמוד, כי הכלל של ר' שמואל, "קול באשה ערווה" – הורחב לשירת נשים, הנשמעת שלא במעמד תפילת 'שמע'. אף לא מפי חכמים בתקופת "הסבוראים". הללו הם חכמי ישראל שבאו בעקבות האמוראים. אף לא בתקופת "הגאונים", שבאו בעקבות הסבוראים.

לאחר אלף שנים, החלו ממסעות הצלב. אותן שנים, שלהי ימי-הביניים היו ויהודי אירופה כאשכנז, צרפת, ספרד, ופורטוגל, סבלו רדיפות נוראות, טבח, טביעה, שריפה, עינויים, הרג ואונס במשך מאות בשנים. ככל שהחמיר מצבם ובידודם, כן החמירה פרשנותם הרבנים. היהודים שמתו על קידוש השם, תפילת 'שמע' היתה על לשונם.

משהרבנים המיוסרים של המאה ה-11 ואילך, הלכו שבי אחר ההלכה של ר' שמואל "קול באשה – ערווה", ריבעו את המעגל ונתנו להלכה המקורית פרשנות מוזרה והרחיבו אותה אל מעבר לגבולותיה. פרשנות רחבה וחמורה לאין שיעור מזו שבתלמוד.

הם פרצו את ההגבלה של ר' שמואל שהתייחסה לאמירת תפילת 'שמע' בנוכחות אשה והרחיבו אותה לאיסור כללי לשמיעת זימרת אשה, במהלך כל אורחות החיים. מדוע זה התייחסו ל'שירת' נשים כאשר ר' שמואל התייחס ל'קול' אשה, בלבד? מהסיבה הפרקטית: כיוון שידעו כי גזירה להתנזר משיחה עם נשים, הינו איסור שאי-אפשר לעמוד בו, שהרי היה משבש את חיי היום-יום עד לבלי הכר, הלכו ופירשו את דבריו של ר' שמואל, כאילו נתכוון מלכתחילה ל'שירת' אשה בלבד ולא לקולה ב'דיבור'. כך הם עיוותו, במודע, את ההלכה של ר' שמואל.

בשיטה נלוזה זו, הרבנים הפכו חיים של פחד מפני הקלגס החיצוני, לחיי סגפנות אומללה, פנימה.

העליה השנייה לארץ

כאשר יהודי הגולה עלו ויישבו את ארץ ישראל בשלהי המאה ה-19, הם הסירו מעליהם את המוסרות ואת התסביכים של יהודי הגולה. החיים בארץ התנהלו, במשך 100 שנים ויותר, החל מתקופת הבילויים, למישרין, עד שלפני 15 שנה לערך נפל דבר בישראל: הצעירים, חובשי הכיפות, יוצאי 'בני עקיבא', שינו את לבושם הרגיל, כדי להבדיל עצמם מהכלל. הם לא הלכו בעקבות הוריהם: ציציות פרצו, במופגן, מחוץ לחולצה, כיפה תלוייה בשובבות על הרכה. בלבוש הבנות, יוצאות תנועת 'בני עקיבא', כמעט ולא תבחין היום בהבדל בינן לבין בנות ממאה שערים. אף בחרו במקומות מגורים מובדלים מהחילונים, תופעה שלא היתה אופיינית עד כה, אלא אצל החרדים, בלבד. לא בכדי הם נושאים את הכינוי "חרד"לים" קרי, 'חרדים-לאומיים'.

הרבנים המיוסרים התעלמו מהכתוב בתנ"ך

אותם רבנים מיוסרים', כאז כן היום, לא למדו מעולם תנ"ך ב"חֵידר". כך הדבר אף היום. בישיבות הם לומדים רק את אותם פסוקים בתנ"ך, שהמשנה או התלמוד מתייחסים אליהם. התוצאה: תלמיד חילוני שסיים בית הספר יסודי, יודע תנ"ך עשרת מונים טוב יותר מתלמיד ישיבה וותיק. טוב יותר אפילו מרבו.

לכן, אותם רבנים של שלהי ימי הביניים, לא היו מודעים, כלל, לאיזכור של זימרת האשה בתנ"ך. לו היו יודעים, לא היו משבשים את ההלכה של ר' שמואל:

א. "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם", אָשִׁירָה לה' כִּי-גָאֹה גָּאָה".

"אָנֹכִי, לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר, לַה' אֱלֹהֵי ישְׂרָאֵל". (שופטים, פרק ה')

"יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה, עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר; קוּם בָּרָק וּשְׁבֵה שֶׁבְיְךָ, בֶּן- אֲבִינֹעַם.

יג אָז יְרַד שָׂרִיד, לְאַדִּירִים עָם;

יְהוָה, יְרַד-לִי בַּגִּבּוֹרִים. (שם)

ב. "וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל-עָרֵי ישְׂרָאֵל לשור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ-בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִשִׁים. ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" (שמואל א' פרק י"ח)

ג. "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ

בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לה'. כִּי גָּאָה גָאֹה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה

בַיָּם" (שמות ט"ו, 20)

ד. "וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי

יִשְׂרָאֵל לשיר וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאֶת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים" -

(שמואל א יח 6).

ה. "בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם. אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת?!." (שמואל ב יט 36 )

ו. "כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת, עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם, שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" (קוהלת ב'

ז. "מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה,

וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָים" (עזרא ב' 65) ( "לפי שהיו עולים בשמחה מבבל לא"י, היו צריכים למשוררים ומשוררות, כדי שיהיו מטיילות בהם ברוב שמחתם" (רש"י). "משוררים ומשוררות" – זכרים ונקבות לשורר בדרך כי עלו בשמחה ובטיול' ('מצודת דוד').

ז. וְלָהֶם מְשֹׁרֲרִים וּמְשֹׁרֲרוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה". (נחמיה ז' 67)

ח. "כָּל אֵלֶּה בָּנִים לְהֵימָן חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן, וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים לְהֵימָן בָנִים אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבָנוֹת שָׁלוֹשׁ. כָּל אֵלֶּה עַל יְדֵי אֲבִיהֶם בַּשִּׁיר בֵּית ה' בִּמְצִלְתַּיִם נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת לַעֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ אָסָף וִידוּתוּן וְהֵימָן" (דברי הימים א כה 5-6 )

ט "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה! הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ; כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים)

הדעה המתונה שאינה כופה את ההלכה על הציבור:

הארגון "נאמני תורה ועבודה" פנה אל הרב רפי פרץ בבקשה כי יפסוק כי הכלל יחול רק במקרה של 'חשש לפריצות' ולא בטקס צבאי פשוט. אנשיו חששו לפגיעה ב'צבא העם" (שם).

קצין דתי בכיר אמר: "מדובר בהקצנה בציבור הדתי. קבוצה של רבנים החליטו לעוות את ההלכה". "הם מבקשים לכפות את דעתם על הצבא"

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת הסדר, אמר: "לא להפוך את הצבא לחצרות"

"הקביעה כי כל פסיקה של רבו של החייל מחייבת את הצבא, אינו נכון מבחינה הלכתית" (חדשות 'וואלה', 14.9.2011)

אלוף (מיל') אלעזר שטרן, איש דתי החובש כיפה: "טוב יעשו הרבנים אם יאמרו שעל שירת נשים לא מסרבים פקודה".

הרב הנערץ שלמה אבינר, בתשובה לשאלה השיב, כי אין רשות לחייל לעזוב טקס צבאי אפילו מזמרות בו נשים (אתר 'כיפה', 18.11.2010). ניתן לא להקשיב לשירה. "גם הרבים הראשיים לישראל נוכחים בטקסים מהסוג הזה", הוא פסק.

הרב דוד ביגמן, ראש ישיבת 'מעלה גלבוע' לשעבר: "שירה תמימה – אין בה איסור כלל". הכלל 'קול באשה ערווה, חל בלבד על שירה שנועדה לגירוי מיני, לשירת עגבים (אתר 'קולך', 8.9.2011)

האשם, איפוא, אינו מוטל על הבחורים הנהדרים האלה. האשם הוא בכם, המורים, הרבנים, המקנים לכל תג פירוש מחמיר ומייסר, ללא כל ענווה.

רצונכם, הרב דרוקמן, באיסורים מוזרים – עשו זאת כאוות נפשכם בד' אמותיכם.

אל תשתפו אותנו באיסורים ואל לכם לקעקע את מוסדותיו החברתיים של צה"ל.

בכבוד רב

עו"ד גדעון רוזנבלום

המכתב גדוש בציטוטים ובהסברים הסטוריים מלומדים אבל יש בו תפיסה שגויה של מהות פסיקת ההלכה. פסיקת הלכה אף פעם אינה אובייקטיבית ולכן כמעט אף פעם אינה יכולה להיות שקרית (כפי שנקבע בכותרת המכתב). פסיקת הלכה תמיד קשורה לחברה ולזמן שבתוכה היא נקבעת. הוכחה לכך היא העובדה שלחברות דתיות שונות בישראל קיימים פוסקי הלכה שקובעים באותם נושאים הלכות שונות ואף סותרות. בעשרות השנים האחרונות הקהילות הדתיות בישראל עוברות תהליכים של הקצנה דתית. תהליכים אלה קשורים ביחסים בין החברה הדתית ובין החברה הכללית וביחסים בין הזרמים הדתיים ובין עצמם. פסיקת ההלכה של הרבנים לגבי שמיעת שירת נשים על ידי חיילים קשורה לתהליכי ההקצנה של החברה הדתית בישראל. זו היא פסיקת הלכה פוליטית המושפעת מהזמן והמקום כמו שהיא מנסה להשפיע באופן פוליטי על הזמן והמקום. העובדה שזו פסיקת הלכה פוליטית לא הופכת אותה לשקרית.

נסטלה ביקשה מכולם להחזיר את כל מזון לתינוקות בננה שפג תוקפם בשנת 2012 , משום שהם עשויים להכיל חתיכות זכוכית. אנא העתק והדבק על הקיר שלך לשלומם של תינוקות. בר קוד 7613033089 73, גם אם אתה לא הורה, לעשות את זה, בבקשה, אתה יכול להציל את חייו של תינוק.

אכן, היתה בעיה כזאת אך ההזהרה לא רלוונטית לישראל. מדובר במוצר שיוצר ושווק רק בצרפת - ביוני האחרון. כמו כן, על פי מיטב ידיעתי, בישראל לא משווקת מחית מזון לתינוקות של נסטלה. קיראו עוד כאן (באנגלית)

זה קרה אתמול: המשטרה הסתירה עד היום את הפרטים מחשש לפאניקה בציבור. אך המערב הפרוע הגיע לכאן והיום כבר לא יכלה יותר המשטרה לבלום את הפרסום.

אחרי שכמה נהגים צפו בעת ובעונה אחת בניסיון נוסף של שוד כלי רכב לאור היום בכביש מספר 6, אחד הכבישים העמוסים ביותר במדינה.

היום שוב פעלה החוליה החמושה של השודדים, שעוצרת בעלי רכבים תוך כדי נסיעה בכביש 6, מאיימת עליהם באקדחים, שודדת את הרכב ונעלמת אתו במהירות לכיוון היישובים הערביים הסמוכים.

המשטרה חוקרת כבר תקרית חמישית בסידרה וכל הנהגים שנשדדו מעלים תיאורים דומים של חוליית השודדים הפועלת בכמה כלי רכב בעת ובעונה אחת ובאותו אופן. השודדים עוקפים כלי רכב שבהם נהג בודד או נהגת, מסמנים להם לעצור בצד, ואז במהירות יוצא אחד מהם עם אקדח שלוף ובצעקות מורה לנהג או לנהגת לצאת מיידית מן הרכב. כשאלו עושים זאת נכנס השודד למכונית ויחד עם כלי הרכב השני נעלמים במהירות ויוצאים במחלף הקרוב המוביל לעומק השטח הערבי. היום הבחינו כמה נהגים ישראלים בניסיון השוד החמישי, עצרו ליד השודדים והבריחו אותם. הם הספיקו לרשום את מספרי המכוניות אך אחר כך התברר שמדובר במכוניות גנובות. המשטרה העלתה מסוק בכמה מן המקרים בחיפוש אחר השודדים, אך כנראה שאלו מסתירים את המכונית סמוך מאד למחלפים בתוך מוסכים או מרתפים סגורים ועד שהמסוק או השוטרים מגיעים כבר אין מכונית. אנא העבירו את זה לכל מי שיקר/ה לכם/ן.

עדכון 15.9.2011 - ב 8.9.2011 הוגשו לבית המשפט כתבי אישום נגד כנופיה של שודדי רכב. הוא בעניין שוד אחד שהמשטרה הצליחה לחבר את כל הראיות לגביו לכלל כתב אישום. המשטרה יודעת על עוד מקרי שוד שמקושרים לאותה כנופיה אבל לא הצליחה לקשור אותם באופן וודאי אליהם. מאז המעצר של חברי הכנופיה, לא התרחשו באיזור מקרי שוד נוספים. תפיסת הכנופיה המסויימת לא מבטיחה שלא יקרו עוד מקרים דומים או שלא קיימות כנופיות נוספות. שימו לב שבמכתב מצויין שמקרי השוד מתבצעים בכביש שש ובעוד שבכתב האישום מצויין שהשוד התבצע בכביש צדדי בסביבות כביש שש. כדאי לקרוא את כתבי האישום כדי להבין ממקור ראשון איך פעלה הכנופיה ואיך המשטרה תפסה אותם כתב-אישום אשרף בן-אבראהים אבו-נאסרוגדי איהאב בן-פואד סעיד סוהיב בן-יוסף אבו-חוסין 388242 , כתב-אישום איברהים בן-זיאד גנאים 388240 אני מודה לעו"ד אמיר סגייר דובר מחוז חיפה של פרקליטות המדינה ולרפ"ק ערן שקד, דובר מחוז חוף של משטרת ישראל על הסיוע שנתנו לי בבירור הסיפור. התגובה בשורות הבאות נכתבה ב 5.9.2011 מכיוון שעל המכתב אין תאריך, אי אפשר לדעת מתי זה ה"אתמול" שבתחילת המכתב. מכתבים מסוג זה פורסמו כאן באתר לפני יותר משנה. ראו מכתבים בנושא כביש 6 כאן באתר. שוחחתי על המכתב עם עמי בן-דוד, דובר אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל. הוא אמר לי שיכול להיות שהיו מקרים בודדים, אך זו לא תופעה רחבה שידועה לו. גם הוא וגם דובר מתנ"א שאיתו דיברתי אמרו לי שכביש 6 מתפרש על פני ארבעה מחוזות של המשטרה. הפרשנות שלי לאמירה הזאת היא שיכול להיות שקיימת תופעה כזאת אך המידע לא עובר בין המחוזות, ואולי אפילו לא למטה המשטרה. בתגובות למכתב זה, למכתבים נוספים בנושא ובאימיילים שנשלחו אלי נודע לי על סיפורים דומים. יכול להיות שצריך לבדוק את הנושא יותר לעומק. על הגירסה הנוכחית של המכתב נמצאת חתימתו של עו"ד אייזנשטיין גדעון. דיברתי איתו. הוא לא חיבר את המכתב ואין לו מידע המאשר או מפריך את תוכנו. בבקשה אל תתקשרו אליו.