בשנים האחרונות, כמעט בכל הזמנה לחתונה מופיע המשפט "נא לאשר השתתפותכם בטל´...". מדוע כל-כך חשוב לאשר השתתפות? כי אולמות האירועים לוקחים כסף לפי מספר המנות, וצריך לדעת מראש כמה מנות להזמין. סיבה נוספת היא, שהאורחים נוהגים להביא כסף כדי לכסות את ההוצאות, וצריך לדעת מראש כמה אורחים יבואו כדי לתכנן את התקציב.

מכאן, שהחתונות בימינו דומות להצגות-תיאטרון מאורגנות: צריך להזמין מקום מראש ולשלם בכניסה...

המטרה המקורית של מסיבת החתונה היא לשמח את החתן והכלה, אולם בימינו - החתן והכלה משקיעים המון זמן בנסיונות לשמח את האורחים, ובקושי נשאר להם זמן לשמוח בעצמם...

האורחים משלמים הרבה כסף ומקבלים הרבה אוכל (שמכביד על הקיבה ומפריע להירדם אחר-כך) והרבה מוסיקה (שמחרישה את האוזניים); אני תמיד מצטער על כך שאולמות-השמחות לא דואגים לספק אטמי-אוזניים בכניסה...

וגרוע מכל - לפעמים האורחים מרגישים שהם חייבים להביא כסף למרות שאין להם, ואז הם נכנסים ליתרה שלילית בבנק ולמעשה לוקחים הלוואה בריבית, בניגוד למצוה מהתורה - " לא תשיך לאחיך " - " את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך "...

לעומת הנורמות המוזרות שהתפתחו בימינו סביב החתונה, מעניין לבדוק מה היה המצב בתקופת התנ"ך. מצאתי רק שלושה מקרים שבהם מסופר על מסיבות נישואין:

1. בחתונתם של יעקב ולאה, שנערכה בבית לבן הארמי (בראשית כט22): " ויאסוף לבן את כל אנשי המקום, ויעש משתה ".

2. בחתונתו של שמשון הגיבור עם אישה פלשתית (שופטים יד10): " ויירד אביהו אל האישה; ויעש שם שמשון משתה, כי כן יעשו הבחורים ".

3. בחתונתם של אסתר ואחשורוש, שנערכה בפרס (אסתר ב18): " ויעש המלך משתה גדול, לכל שריו ועבדיו--את משתה אסתר; והנחה למדינות עשה, וייתן משאת כיד המלך ".

כל שלושת המשתים האלה נערכו בסביבה של גויים: ארמים, פלשתים או פרסים. בשום מקום בתנ"ך לא מסופר על מסיבת נישואין גדולה שנערכה בארץ ישראל, בין בני ישראל. ואם חשבתם שזה בגלל שהישראלים לא יודעים לחגוג - טעיתם:

1. אברהם אבינו הרי עשה (בראשית כא8) " משתה גדול ביום היגמל את יצחק ", וגם יצחק אבינו עשה משתה לפלשתים כאשר כרת איתם ברית (בראשית כו30), אולם כאשר יצחק התחתן עם רבקה לא היה שום משתה - יצחק פשוט הביא את רבקה (בראשית כד67) " האוהלה שרה אימו, וייקח את רבקה ותהי לו לאישה ויאהבה " - בלי משתים המוניים.

2. משה ואהרן עשו סעודה לכבוד יתרו חותן משה, כאשר בא לבקר אותם (שמות יח12), אבל לא מסופר על שום סעודה שעשו כאשר התחתנו.

3. דוד המלך עשה משתה (שמ"ב ג20) " לאבנר ולאנשים אשר איתו " כאשר כרת איתם ברית, אבל לא מסופר על שום משתה שעשה דוד כאשר התחתן (והוא התחתן הרבה פעמים...).

4. שלמה המלך עשה (מל"א ג15) " משתה לכל עבדיו " לאחר החלום שבו ה´ הבטיח לו שיהיה החכם באדם, אבל לא מסופר על שום משתה שהוא עשה כאשר לקח כל אחת מאלף הנשים שלו...

מכאן נראה, שהמנהג הישראלי הפשוט, לפני שבני ישראל יצאו לגלות ולמדו מהגויים, היה לקיים את החתונות בצנעה, בלי מסיבות ראוותניות ויקרות. החתן והכלה שמחו מעצם העובדה שהם התחתנו - לא היה להם צורך במסיבות גדולות כדי לשמוח.

אמנם, התורה מצווה על החתן (דברים כד5) " ושימח את אשתו אשר לקח ". לכן, אם הכלה מחליטה שדווקא משתה גדול ומפואר ישמח אותה - החתן צריך להשתדל לעשות משתה כזה, ולשם כך תיקנו חז"ל (במסכת כתובות) "שיהא החתן טורח בסעודה שלושה ימים". אולם, אם הסעודה לא משמחת את הכלה - בוודאי יש לחזור למנהג הישראלי המקורי מימי התנ"ך, ולקיים חתונה פשוטה ללא סעודה גדולה.

לשמחתי הרבה, זכיתי לפגוש כלה כזאת - יעל פרקל! ולכן אני שמח להודיע שאנחנו עומדים להתחתן!

אין צורך לאשר השתתפות - החתונה פתוחה לכולם - אתם יכולים להחליט ברגע האחרון אם לבוא או לא.

אין צורך לוותר על ארוחת צהריים כדי לשמור מקום לאוכל - כי לא תהיה סעודה - אבל אתם יכולים להביא אוכל ושתיה שאתם אוהבים וציוד לפיקניקים.

אין צורך להביא אטמי אוזניים - כי לא תהיה תזמורת רעשנית - אבל אתם יכולים להביא כלי נגינה שאתם אוהבים.

אין צורך להביא מתנות - אבל נשמח לקבל מאמרים מקוריים בתנ"ך על-גבי תקליטון (כדי לשים באתר נח"ת), או ציורים מקוריים של פסוקים, או תרשים של עץ המשפחה שלכם, וגם נשמח אם מישהו יארגן שיעור תנ"ך בזמן האירוע.

החתונה תתקיים, אם ירצה ה´, ביום שישי , 20 בסיון 5763, 20 ביונ´ 03, החל משעה 10:00. נשתדל לקיים את החופה בשעה 12:00.

בחניון קק"ל יער-חדרה : נוסעים ברכבת עד תחנת חדרה, יוצאים מהתחנה, פונים ימינה בשביל העפר והולכים כ100 מטר עד שרואים שלט של קק"ל (בהמשך השביל יש גן-אירועים - אל תיכנסו לשם!).

להתראות...

אראל ויעל.

ההזמנה המקורית פורסמה בפורום של נוער חובבי תנ"ך, ולכן לא קשה להבין למה היא נכתבה כפי שנכתבה. אני מוצא אותה נחמדה ומרעננת.